יום שלישי ה-26.6 , שמונה בערב. יושבת בחדר בוגרת והראש שלי
מתפוצץ. יש היום איזה ערב לשכבת ח' ומשום מה יש המון אנשים
בקן. אבל אני פה לבד בחדר החם הזה.
האמת היא שכבר כמה ימים פשוט אין לי מצב רוח לכלום והראש שלי
במקום אחר. אין לי זין לפעולה עכשיו. שוב כאב הראש מתחיל...
בועז קורא לכולם לבוא ואני יוצאת מהחדר - כמה חתניקים
שמשתוללים נתקעים בי וממשיכים לרוץ.
איך שבנאדם יכול להתפגר בתוך עצמו ועדיין הכל ממשיך כרגיל.
יצאתי החוצה דרך השער אל מאחורי הקן, הורדתי את חולצת התנועה,
ככה ליתר בטחון שלא יראו אותי חניכים או משהו, והוצאתי
סיגריה.
בערך באמצע הסיגריה בא אליי בועז ושאל אותי אם הכל בסדר.
אמרתי לו ככה שהכל סבבה ושסתם יצאתי לסיגריה, ובכלל שרק נכנס
לי משהו לעין ובגלל זה הדמעות. הוא הסתכל עליי ככה, שידעתי
שהוא שם לב שלא הכל בסדר, התחלנו לדבר וסיפרתי לו איך אין לי
כוח לחניכים ואין לי זין לאף אחד, והוא בא וחיבק אותי, ואמר לי
שהכל יהיה בסדר.

פתאום קלטתי שאני בוהה באויר, ונגמרה כבר הסיגריה.
קמתי והלכתי הביתה.

30 במאי, 2005
יום הזיכרון השני לשגיא בקן.
טקסט שכתבתי בפעולה.