ואנחת צעקה אחת
משתחררת מפי,
מנפשי.
את שמך אני קוראת
והרי אתה שם איתי
בזמן חדירתו בי.

זה אתה,
דמות ללא פנים,
קול בלי הברה.
זה אתה שמנשק,
אתה שמלטף,
ובודק לחות לפני כניסתך
אל מקדשי.

לחישה קטנה,
נושכת כרית אהבתנו,
כדי שרק היא תשמע
עד כמה אני נאמנה לך.

ני - צן
ואנחת כאב אחריה,
אנחת תקווה.
אושר .

שני חלקי שמך,
בוצעים את גופי.
חריץ קטן נפתח,
בתוך כל הרעש מסביב
אתה יכול לחוש שם שקט,
אהבה.

וכשתכנס,
לא תהיה דרך חזרה.
הכיבוש יהיה מלא,
אני אתמלא בכל מה ששלך.

כל טיפות אושרי
יעטפו אותך.

ואתה זה אתה שם,
מאחורי,
מנער גופי,
אוחז במותניי.

זה אתה,
שעושה מעשי סדום,
ומעשי פיוס.
לך אני רוצה להעניק,
לתת.

כל מה שיש בי,
שיש בים
אני נותנת לך,
מחצית חיי.

חצי צעקה
ושקט.

שלושה אנשים במיטה,
אחד ישן
השני רחוק
ואני, זקוקה למגע.

שבעתי,
עד ששמעתי קולך.
ושוב התעורר בי הרצון
להכבש בשקט,
ברכות, ואז בכאב,
בתנועה חדה.

וכשתבוא,
והמילים יהיו ריקות מתוכן,
המזג אוויר יעשיר את שיחתנו
בזמן שאטבע במבוכה
או אם נתרחק,
אחרי רגע שותק.

האם עדיין תדע,
שכל רגע ביממה,
מוקדש לך.

וכשנפתחו שעריי
למקום האסור
האם תדע ?
כי בראשי היית אתה,
בי.