אכלנו אצל ההורים שלי כמו בכל ערב שישי.

אמא שלי טרחה לחמם הכל על פלטה רק בגלל שהוא שומר שבת.

אבא שלי כיבה את הטלויזיה ממש לפני שהגענו וכולם שמו את
הטלפונים שלהם על שקט.

"יעל, גידי, תיכנסו" היא קראה לנו בצהלה, מזמינה אותנו להיכנס
פנימה.

ארוחת הערב עברה כרגיל, דגים, עוף, קצת אורז וירקות.

גידי ואבא שלי התווכחו על פוליטיקה, אמא שלי ניסתה לשכנע אותי
לאכול עוף ואני ניסיתי בפעם המיליון להסביר לה למה אני נשארת
עם הצמחונות שלי.

השעה הייתה כבר 20:30 ואני וגידי יצאנו לכיוון הדירה שלנו.
ברכב היה לוקח לנו אולי 10 דקות נסיעה אבל לא, צריך לשמור שבת.
אז הלכנו ברגל. זה כמעט חצי שעה הליכה.

האוויר בחוץ היה נעים, אפשר היה להרגיש איך הירח שדלק לו
בשמיים דחק בשמש להחליף איתו משמרת ושלח אותה הביתה לנוח עד
הבוקר, שמח להאיר עלינו.

הלכנו בשקט, בדממה. עד שגידי התחיל:



"את מעשנת, אהה?"

הוא הסתכל בי בעיניים המאשימות ההם, העיניים שכבר כועסות על כל
השקרים המיותרים שטרחתי להתמיד בהם. הפה שלו התעקם בצידו
הימני, לובש מין חיוך סרקסטי שלמד ממני.

לקח לי שנייה להתאפס על עצמי ולהמציא שקר חדש.

"לא, פשוט לקחתי איזה טרמפיסט והוא עישן ברכב אז נדבק לי קצת
ריח..."

שוב שיקרתי.

"אולי די כבר???" הוא כבר התחיל להרים את הקול. הוא אף פעם לא
מרים את הקול.

התחלתי להאדים. כזו אני. כל פעם שיש לי עימות כלשהו אני
מסמיקה. מאשמה, מריגוש, מהכל.

הוא ביקש ממני לא לעשן בבית. אז הפסקתי, עישנתי רק ברכב
ובמקומות ציבוריים.

אח"כ זה המשיך והוא ביקש ממני לא לעשן בכלל.

אז עישנתי רק ברכב ובמקומות ציבוריים. חשבתי שהוא לא יידע.

אח"כ הוא ביקש ממני להוריד את הפירסינג שהפריע לו. אז שמתי רק
בלילה, שלא ייסתם לי החור.

ואז הוא ביקש ממני לשמור איתו שבת.

והיום אנחנו כבר גרים יחד, את החתול שלי השארתי אצל ההורים שלי
כי הוא רגיש לחתולים, את הסיגריות השארתי במגירה העליונה
בארון, במקום שהוא לא בודק.

את השבת התחלתי לשמור ואת האישיות שלי הכנסתי לקופסת קרטון
קטנה ואחסנתי בזכרון.



"יעל, נמאס לי כבר מכל השקרים הקטנים שלך!" הוא המשיך בשלו.

"אני יודע שאת מעשנת וראיתי שהדלקת את המחשב בשבת!" הוא כבר
החליף את הצעקות בטון מאוכזב, כמו של הורה שמטיף לילדו שנתפס
בעת שקר.

"מה, אתה עוקב אחריי?" החלטתי להשתמש במגננה הכי טובה - להאשים
אותו.

"יעל, את צריכה להחליט מה את עושה עם עצמך", הוא פנה להגיון
שלא רצה להקשיב לו.

"אני חושבת שאני אשאר רגע למטה. אני צריכה אוויר", אמרתי לו
ושלחתי אותו שיעלה חזרה לדירה ונמשיך לדבר שם.



הוצאתי את הסלולרי מהתיק. "על הזין שלי ששבת עכשיו, אני
מתקשרת", חשבתי לעצמי וחייגתי לאלכס.

אחרי חמש דקות הוא כבר היה בקצה הרחוב. עליתי לרכב.

"יעל???" הוא שאל כלא מאמין שהבחורה הצנועה שלבושה בחצאית
שחורה ארוכה וחולצה לבנה, ללא פירסינג ושיער אסוף היא אני.

"אל תשאל. יש לך עוד בגדים שלי אצלך?" שאלתי ללא הסברים.

נסענו אליו. חמש דקות סה"כ ונראה כי עברה שנה בנסיעה הזו.

הדירה נראתה אותו הדבר. המטבח ההפוך ובקבוקי הבירה שעל השולחן
בסלון. המיטה שבה בילינו בעבר כל כך הרבה הייתה מבולגנת מעט
והכרית הבודדה ששכבה לה באמצע העידה כי הוא לבדו.

"אני רואה שמאז שעזבתי לא סידרת", זרקתי לעברו, מתגרה בו.

הוא חייך במבוכה, התיישב בסלון והביט בי. מחכה לשמוע איפה
הייתי בשמונת החודשים האחרונים מאז שעזבתי אותו בלי להשאיר
מאחורי דבר מלבד זכרון וכאב.

"זה בארון", הוא אמר כשראה שאני לא מגיבה.

ניגשתי לבדוק.

והם היו שם, הבגדים שלי, מקופלים ונקיים, מחכים לי כאילו ידעו
שביום מן הימים אני אחזור ואאמץ אותם מחדש.

בזמן שהתקלחתי שמעתי אותו מסדר את הבית מעט ומרתיח מים.

הוא היחיד שאני מכירה שעדיין מרתיח את הקפה בפינג'ן, נזכרתי
וחייכתי לעצמי.

שוב מסמיקה. יודעת למה.

יצאתי מהמקלחת בזוג מכנסונים קצרצר וחולצה גזורה. השיער המנוגב
למחצה כבר הרטיב את גבי והותיר כתם מים שגדל מרגע לרגע במשקע
שמעל הישבן שלי.

התיישבתי לידו והקפה כבר על השולחן. ליד הכוס החמה נחה לה
קופסאת כאמל ומצת.

"ירדתי לקיוסק בזמן שהתקלחת, הבאתי גם בירות", חייך אליי בחיוך
חצי מבוייש, כמו ילד קטן.

"תודה", סיננתי. "באמת תודה, על הכל. אבל תסלח לי אם אין לי
כוח לדבר על מה שהיה, בסדר?"

"בסדר, את לא חייבת", אמר בהבנה אמיתית ונשען אחורה, מדליק את
הטלויזיה בערב שבת.

אחרי שתי בירות ואיזה שמונה-תשע סיגריות שלחתי יד לפתוח בירה
נוספת בדיוק בזמן שהוא שלח את ידו.

עברה בי צמרמורת, הרגשתי איך דרך כפות הידיים עוברים בי כל
הזכרונות שלנו. האהבה שפרחה שם, השמחה, הכיף, הסקס המטורף
והטיול שעשינו יחד. אחחחח, הודו... חיוך התפשט על שפתיי.

ואז נזכרתי בחזרה לארץ. כמה קשה היה להתרגל מחדש ליומיום.
עברנו לגור יחד ואני התחלתי למות מבפנים. רציתי לחזור לחו"ל,
רציתי לחוות את אותו החופש בכוח רק שהפעם בארץ. כל דבר גרם לי
להתפוצצויות הקטנות האלו איתו, על כל דבר רבתי איתו עד שלא
יכולתי יותר ועזבתי.



בבוקר קמתי וראיתי אותו ישן עירום במיטה לידי.

על שפתיו היה מרוח אותו חיוך של פעם, מאושר ושליו.

קמתי מהמיטה, התלבשתי בזריזות, נזכרת בלילה מלא תשוקה ואהבה.

אספתי את שיערי ווידאתי שהחצאית מסודרת והחולצה צנועה. עישנתי
עוד סיגריה אחת לדרך, לקחתי מסטיק מהארון ויצאתי לדרך.



נכנסתי לדירה, גידי כבר ער. סיפרתי לו שהייתי אצל ההורים שלי
כי הייתי צריכה קצת שקט ועכשיו הכל בסדר.

נכנסתי למקלחת ויצאתי ישנה. אותה יעל שמשקרת לעצמה.

בחצאית ארוכה ושיער אסוף.