פנסי רחוב הניצבים מעל התרוצצות האנושית בלתי פוסקת הביטו
בעיניים נוצצות באור צהוב, על אנשים קטנים הנחפזים לעינינהם
שאין בהם דבר מה  מלבד ההבל והסרק.
ובקומתם הכפופה של הפנסים נראתה דאגה אבהית כדאגת הורה על ילד
שסטה מדרך האמת ואין מוצא מפלט מן המבוך.
ככאבם של ההורים הללו כך כאבו של אדוני על שזנחו בני אדמה את
דרך צדק, ואין הבדל כעת עלי הארץ בין טוב לרע, וכל הנעשה,
נעשה כי טוב הוא לאחד ורע לכלל. רבה מאוד רעת אדם בארץ, וכל
יצר מחשבת לבו רק רע כל היום.
כך מספידים מדי שנה שמיים על ילדיהם בשר ודם שאין יודעים לשם
מה באו ולא זוכרים שבוע לשם.
האנשים פוסחים ברחובות העטופים בפנסי הערב, באין מעוררין הם
מתיזים דמעות קדושות בסוליות מלוכלכות ובצמיגים, וגשם לא פוסק.
כי רב הוא צערם של פנסי הערב ועוד דמעת זהב נוטפת לשלולית.