[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דינה חדד
/
מחוזות חדשים

היא שכבה שוב מדממת. הוא ראה את הדם ניגר מפצעיה הפתוחים. עצם
הימצאותו עימה לא עזר לה לאחות את אותם פצעים רבים שכבר יבשו
וניזוקו שוב ושוב. הוא עזר לה להעמיק את אותו עצב מוכר. להפוך
אותה לצל של האהבה העצמית שלו. לה הוא היה נאמן יותר מכל.
היא הכירה אותו כמו את כולם. דמות טריוויאלית בין דמויות רבות
בחיי היומיום המשועממים שלה.
כמובן שעוד לפני שהשכילה לברר מי הוא אותו אדם שהכניסה אל ביתה
הוא כבר הספיק להיכנס למיטתה. זה לא מה שהוציא אותה מאדישותה
לקרירות שהפגין כלפיה באופן כל כך לא מוכר. אותו כאב שהחל לפעם
בה נגרם רק אחרי אותם שיחות ארוכות שהוא החל יוזם. מודע לכוח
שיש במילותיו. כובשות מכל מבט שלא הפנה אליה מעולם.
החיים שלה הכתיבו לה התנהלות מאוד מדויקת של מה שנקרא פסיביות.
הכניעה שלה אל מול המתרחש מולה, כמו סרט רץ, נגרמה מתוך התחושה
המאוד מוכרת שהשמחה לעולם לא תהיה נחלתה. והנאמנות שהיא רוכשת
לאותם פצעים, שמחכה שיפתחו בכאב חזק יותר מאותו כאב שבגללו
נגרמו, היא זו ששומרת אותה נאמנה לארשת האדישות שניסוחה על
פניה. תמיד.
הם ישנו יחד. במיטתה שפעמים רבות כבר אבדה בה. הוא ישן מכונס
בתוך עצמו. הוא לא חיבק אותה. הוא לא נישק אותה. הוא רק היה
מונח שם לידה. כמו גורם לה להתקנא באהבתו העצמית שבעבורה לעולם
לא יוכל להעניק לה. גם לא קורטוב ממנה.
הם כבר כולם חזרו ואמרו לה שהיא לא בשבילו. היא כבר לא ידעה מה
יש בה ששומר אותה כל כך מיוחדת מכל אותם אחרים. ומתוך אותה אי
ידיעה לדבר שהסעיר במידה כה רבה את הסובבים לה מצאה עצמה עימו.
מדממת במיטתה. גוועת. והוא שם שוכב לידה. והיא שם שוכבת, בין
אותו כאב פרטי שלה לבין אותה עצמיות אהובה, נאמנה שלו. רוצה
להיות מיוחדת. לא מבינה שהייחוד הערירי שמאפיין אותה מבין השאר
זו אותה אהבה שלא יוכל להעניק לאף אחת אחרת ורק היא יכולה לה.
סבילה אליה.
וכל אותן אחרות שנמנעות ממנו והוא מהן לא נמצאות איתו בגלל
אותה ראייה שלא מותירה להן מקום לספק, שהן לא יכלו להתיר את
הברית המאוד כואבת שהיא כרתה עימו.
שהוא יהיה זה שלא יאהב אותה. שהוא יהיה זה שימשוך בחוטים. שהוא
יהיה זה שיבוא אל מיטתה. שהוא יהיה זה שיהפנט אותה במילותיו.
לכשירצה. שהוא יהיה זה שישכיל לזרות מלח על פצעיה. והוא גם
יהיה זה שילך בסוף. משאיר אותה אדישה אל מול הכאב העמוק שיפער
בה.
ורק מתוך אותה ידיעה מאוד מוכרת לכאב שיסב לה, היא נשארת.
מחכה. רק לבדוק עד כמה זה יכאב.
כי מאז שהשמחה כבר לא חלק מרגש בחייה רק העצב יוכל להביא אותה
למחוזות חדשים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני בעד
מקדונלדס, סך
הכל זה שהם
מוכרים בשר שהיה
פרה בגילגולו
הקודם לא אומר
שזה צריך להשפיע
עלינו... אנחנו
צריכים לאכול כי
זה טוב!


ניצה מנהלת תנו
לחיות לחיות


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/7/05 12:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דינה חדד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה