לאחוז בו, להסתכל עליו בחיוך.
לפתוח אותו, כבר עם המילים הראשונות הרגשה נינוחה מתפשטת
בגופך... ספר טוב ששמחים לקרוא שוב.
ושוב, אתה סקרן לדעת מה קורה בהמשך, למרות שאתה יודע זאת כמעט
בעל פה.
ושוב, אתה מתרגש כשאתה קורא את החלק האהוב עליך.
ושוב, אתה צוחק במשך דקות ארוכות בגלל קטעים שלמים מהספר...
וזה לא משנה שכבר קראת את החלקים המצחיקים הללו כבר כמה וכמה
פעמים. הפסקת לספור כמה.
ושוב, אתה בוכה כשמישהו מת. דמעות אמיתיות וחמות זולגות על
פניך כשאתה מזדהה עם רגשות שמעולם לא הרגשת. אתה לא מבין את
זה, אבל אתה כואב את כאבו של הגיבור. אתה מרגיש את הרגשות
שלו.
ושוב, אתה נרגע ביחד איתו. ומשלים עם המוות ביחד איתו.
אתה כבר לגמרי בתוך הסיפור. חי אותו, נושם אותו. אתה לא מסוגל
להפסיק לקרוא. אתה מוצא את עצמך נתקל בחפצים בחדר שלך, כי אתה
לא מסוגל להתנתק מהספר אפילו כשאתה רק קם להדליק את המנורה. כי
התחלת לקרוא בבוקר ועכשיו כבר חשוך.
ואתה ממשיך לקרוא בשקיקה, רואה שאתה כבר לקראת הסוף, אבל לא
רוצה שהוא יגיע, לא רוצה שהוא יגמר. רוצה לקרוא עוד ועוד.
אבל כמו תמיד, הספר נגמר בדיוק באותה נקודה. בדיוק באותו משפט
שגורם להרגשה חמימה להתפשט באזור החזה שלך.
וכל מה שנשאר לך זה לאחוז בו, ולהסתכל עליו בחיוך. |