את לחוצה. זה שוב הפחד הזה. פחד בלתי מוסבר. כאילו משום מקום.
סתם ככה.
ושוב את הוזה. ושוב הצללים. הקולות. הצרחות והלחישות. השדונים
בחדרך.
את כמעט משתגעת. ומזכירה לעצמך שזה רק הדמיון שלך. שזה לא
באמת. אבל את כבר לא בטוחה. את לא בטוחה שזה רק הדמיון.
אז את יוצאת מהבית. נשכבת על המדרכה ובוהה בשמיים. נושמת עמוק.
מדליקה לך סיגריה. ומנסה להירגע.
אבל את לא תצליחי. את יודעת את זה. כמו תמיד, לא תצליחי. זה
הטירוף של הלילה. הוא לא יעזוב אותך לעולם.
את כמעט נרדמת. ואז, משב רוח מקפיא את עצמותייך ומעיר אותך
מחצי חלום. את חוזרת הביתה ובוהה בקירות. הטירוף לא עוזב
אותך.
ואז בוקר. והכל נעלם כאילו לא היה. ואת כאילו שוכחת. עד הלילה.
עד הלילה הבא. |