רתם, מאיה, כרמל, עדי.
על מסמרים חלודים וזוהמת הרחובות
על אספלט רותח ושברי זכוכית
עד קו האופק ברגליים יחפות
נשאתי את עצמי בכדי להגיע אלייך.
תשבץ אניגמטי של שפתיים אדומות
עיניים מכושפות
וראש בעננים.
את נאטמת, מסתגרת, משיבה פניי לריק
צמה רפויה, ריסים ארוכים.
על סוגר ובריח נעלת את עצמך
מפני העולם.
הרוח מנסה ואת לא נשברת
החול מתעקש, ואת פונה לים.
במשך כל הדרך
כאבתי בשבילך
והשמש שלך נעלמת,
עוד לפני שבכלל נזדמן לי להביט
בשקיעה.
16.6.05' |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.