אולי תחזור? בוא, תוריד את התיק, תעשה מקלחת מהירה, תחליף
בגדים. עם כמה סוכר אתה שותה את הנס שלך? שתיים? יו, איך כבר
שכחתי... הכנתי אתמול עוגה מצוינת. אתה יודע איזה הישג זה
בשבילי, שהיא לא נפלה. אני אשים לך חתיכה. בוא, שב.
בא לי לשבת מולך שעות, עד שתישבר. אני רוצה לחשוב שהזמן שלא
היית פה, שלא ראית אותי, שינה בך משהו.
שתחזור, שנהיה רק שנינו לבד כל היום, שלא תוכל יותר לשתוק, אז
תומר לי מילה. אולי גם שתיים.
אז איך היה שם? הרפתקה משהו, הא? כן... שמעתי סיפורים. אבא אמר
שכיף לטייל איתך, שנעים להיות איתך.
אל תצחק על הניסיונות שלי לדובב אותך. אתה בשבילי עולם נעול,
ואני רק מבקשת אישור להיכנס, אפילו לשנייה, להציץ.
שמנו את הציורים ששלחת כשומר מסך במחשב. איך אוכל לשכוח כמה
אתה מוכשר? תמיד נראה לי שהעיפרון הופך להיות חלק מהאצבע שלך
בזמן שאתה מצייר.
נו, לא משנה... אבא ואימא אמורים לחזור עוד מעט, הם קנו לך
פלאפל בדרך הביתה. זה לא ילך הפעם? לא... אני יכולה לשכוח מזה.
נו, טוב. אז אולי פעם אחרת, עוד כמה שנים, אתפוס אותך לשיחה.
אולי אצליח לדבר איתך על יותר מעשרים שנה של שקט, של הסתרה.
בינתיים... אני רק מקווה שאתה אוהב את העוגה.