|
כי כשהייתי מחזיקה בצווארך
שערי מתבדר ברוח
הייתה עוברת בי תחושה
שהשכינה
לא מתה.
ועל כנפיים עצומות
הייתי מניחה ראשי
ומתאהבת מחדש
בשמש.
וסליחה שנתפסתי
חזקמדי
ואני כבדה לך
כי נפשי
טון-ברזל-מלובן.
אני מצטערת.
אני מרפה.
מאחיזתי
היה שלום,
איקרוס. |
|
|
רוזנבוים זה לא
שם לחבר. אולי
תלכי על עוז או
ברק?
גם אין לו
אופציות
שירה מסבירה
למיכלי את
עובדות החיים
בגרסה מצומצמת
וריאלית וקרה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.