הייתה שם כתובת על הקיר. היה כתוב שם "דרושה נשמה, המוכר
יתוגמל בהתאם". זה הצליח לעורר את סקרנותי, אבל הייתי צריך
להגיע לפגישה עם הבוס החדש שלי במסעדה ליד ולכן לא נעצרתי
לתהות על פשר הכתובת.
כשהסתיימה הפגישה התחלתי ללכת חזרה הביתה וכשעברתי ליד החניון,
ראיתי שוב את הכתובת הזאת וניצתה בי משום מה שוב הסקרנות, בדרך
כלל אני לא נוהג להסתקרן מגרפיטי על קירות אבל היה משהו שמשך
אותי בכתובת הזאת. ניגשתי אליה והסתכלתי עליה מקרוב, היה כתוב
שם "דרושה נשמה, המוכר יתוגמל בהתאם" ומתחת שאר הכתובת שלא
ראיתי קודם כי היא הוסתרה ע"י מכונית היה כתוב "לפרטים נא
לפנות להומלס הזה פה", הסתכלתי מסביבי והדבר היחידי שראיתי היו
שני בקבוקי בירה על הריצפה, אחד, טובורוג גרין היה חצי
מלא(והחצי השני ריק) והשני טובורוג רד והוא היה רק שליש מלא.
"באמת שאין טעם להישאר פה" אמרתי לעצמי, הסתובבתי והתחלתי
ללכת.
"היי, אתה שם" שמעתי קול מאחורי.
"אתה מדבר אליי?" שאלתי בלי להסתובב.
"אתה רואה פה עוד מישהו?" הוא ענה.
"ובכן, אני רואה שם ילד ו.." התחלתי להגיד אבל הוא קטע אותי.
"זאת הייתה שאלה רטורית אתה יודע, התכוונתי אלייך"
"אה, אז למה לא אמרת וזהו?" הסתובבתי אליו, וחיפשתי אותו
בעיניי, ברגע הראשון לא הבנתי מי דיבר אליי. אבל כשהורדתי את
עיניי ראיתי שזה שפנה אליי ישב על הריצפה. לא רק שלא שמתי לב
איך הוא הגיע לשם, הוא גם ישב מאחורי בקבוקי הטובורג שלפני רגע
הסתכלתי עליהם ולא היה אף אחד בסבביתם. בהיתי באיש בתדהמה
ושמתי לב שהוא היה לבוש סמרטוטים שהיו עליהם כתמים גדולים
שנראו כמו דם שהתייבש ונדף ממנו ריח של זיעה.
"איך הגעת לפה?" שאלתי אותו.
"הייתי פה כל הזמן, אתה פה בנוגע לכתובת?" הוא הצביע על הכתוב
שמעליו.
"אממממ" לא ממש ידעתי איך לענות לו.
"אני ההומלס המדובר" הוא אמר. זה היה מוזר שהומלס הכריז על
עצמו כהומלס בפני אנשים ועוד בכזאת שלווה, התחלתי להרגיש אליו
רחמים אז אמרתי לו, "כן, אני פה בגלל הכתובת".
"יופי" הוא אמר, "עכשיו נשאר לי רק להסביר לך את הרקע". הוא קם
ולחץ על מקום כלשהו בקיר שלא נראה בולט לעין יותר מכל מקום אחר
בקיר. הוא דחף את המקום בעדינות והקיר התחיל לזוז.
"מה קורה פה?" שאלתי בתדהמה, אבל הוא שם את ידו על פיו כדי
להשתיק אותי ודחף עוד קצת את הקיר. הצצתי פנימה וראיתי מדרגות
שיורדות כלפי מטה, הרגשתי דחף לרדת בהן, אך הוא עצר אותי.
"זאת" הוא אמר לי בשקט "הכניסה לגיהנום, פה גר השטן" הוא אמר
בשלווה.
"אוקיי" אמרתי, לא הייתי בן אדם ספקן מטבעי אבל זה היה מעט
מוגזם. "פה השטן גר?"
"כן" הוא ענה.
"לשם כל הולכים כל החוטאים?" שאלתי בניסיון להיות סרקסטי.
"כן" הוא ענה שוב.
"אז בטח יש שם המון אנשים" בניסיון להמשיך בסרקזם שנראה כמחזק
את הביטחון שלי.
"כן" הוא ענה עוד פעם והוציא את כל הכיף מהעניין.
"טוב" אמרתי "היה מאוד נחמד ומעניין, לראות איפה גר השטן,
עכשיו אני הולך, להתראות" התחלתי ללכת חזרה לביתי.
"עצור" הוא אמר ולהפתעתי, בלי שהתכוונתי בכלל לעצור עצרתי, "לא
סיימתי את ענייני איתך" משום מה בלי כל היגיון ניגשתי אליו.
"אתה באת בנוגע לכתובת כן?" הוא אמר שוב.
"כן" אמרתי בלי לשים לב למה שאמרתי בכלל. מין קהות חושים
השתלטה עליי.
"אוקיי" הוא אמר "אז אתה רוצה למכור את הנשמה שלך לשטן?"
"אממממ" לא ידעתי מה להגיד, והדברים שלו נראו לי מעט חסרי
היגיון.
"אם אתה רוצה למכור את הנשמה שתה מבקבוק הטובורוג רד, הוא יותר
טעים מהטובורג גרין והוא יביא לך חיים נפלאים ועשירים עם כל מה
שתרצה שאחריהם תגיע בוודאות לגיהנום. אם אתה לא רוצה למכור את
נשמתך שתה מהטובורג גרין שהוא בכלל לא טעים ואחוז האלכוהול בו
יותר גבוה. הוא יגרום לך לשכוח את מה שראית ולחיות שוב את
החיים הלא משהו שלך, ואולי הם אפילו יתדרדרו יותר ממה שאתה
חושב ועדיין יהיה סיכוי שבסופם אם לא תהיה צדיק תלך בכל זאת
לגיהנום"
התנערתי מקהות החושים ששרתה עליי, קמתי והלכתי.
"אני יודע שתחזור" הוא צעק אחרי "הם תמיד חוזרים!"
יום אחרי זה חזרתי אל אותו המקום, כל הלילה לא הצלחתי לישון
וחלמתי על בקבוקי טובורוג והומלסים שרודפים אחרי ובעבודה לא
הייתי ערני כי חשבתי כל היום משום מה על ההומלס הזה.
"חיכיתי לך" הוא אמר לי "נו, אז החלטת כבר? מאיזה בקבוק תשתה?
אתה יודע, אין מוצא חוץ מלבחור אחד מהבקובוקים, כלומר יש, אבל
המוצא הזה יהיה גרוע יותר ממה שיקרה אם תבחר אחד מהם. לי יש
זמן, תבחר מתי שאתה רוצה, אתה יודע, אתה די דומה לי נראה לי
שתבחר פיתרון דומה לזה שאני בחרתי ותראה איפה א.."
"שקט כבר" קטעתי את שטף הדיבור שלו "אני לא בוחר שום בקבוק,
סתם עברתי פה בסביבה. תעזוב אותי בשקט! אני הולך!"
"בסדר" הוא אמר בשלווה "תלך, אני יודע שתחזור"
"לא אני לא!" צעקתי עליו וברחתי משם בריצה.
באתו יום לא ישנתי בכלל, אפילו לא קצת, כל הלילה חשבתי על
פיתרון, לקראת סוף הלילה כשהשמש כבר התחילה לעלות חשבתי על
פיתרון, פיתרון כל כך פשוט ונחמד. שיפתור את כל הבעיה שלי ואני
אוכל להמשיך לחיות בשלווה.
הלכתי למטבח, לקחתי את הסכין הכי גדולה שהייתה שם והלכתי למצוא
את ההומלס, הוא היה בדיוק איפה שהוא ישב אתמול, כאילו לא זז
ממקומו. החבאתי את הסכין מאחורי גבי וניגשתי אליו.
"החלטתי" אמרתי לו.
"ידעתי שתגיע להחלטה בקרוב" הוא ענה.
"אני לא בטוח שאתה תהיה מרוצה מההחלטה הזאת." אמרתי.
"אוו, אל תדאג אני אהיה אני.." הוא נקטע, תקעתי לו בבטן את
הסכין, והוא התחיל להאנק.
הוא מלמל משהו, לא בדיוק הקשבתי, נצמדתי אליו עם סכין ולחשתי
לאוזנו "כל כך פשוט, בלי בעיות"
הצמדתי את הסכין לגרונו ועמדתי לחתוך אותו כשהוא לחש לי. "עשית
בדיוק מה שחשבתי שתעשה, בדיוק מה שאני עשיתי, תודה"
נבהל ממשמעות דבריו חתכתי את גרונו, פרץ של דם לכלך את בגדי,
לא הרחתי ממנו שום ריח, אך הרחתי מעצמי צחנת זיעה. רציתי לקום
וללכת אך משהו עצר אותי. קול קר בראשי הסביר לי מה לעשות
ויכולתי רק לעשות מה שהוא אמר, ניגשתי אל הקיר ופתחתי את הפתח
לגיהנום, גלגלתי לשם את הגופה והתיישבתי מאחורי בקבוקי הבירה.
"היי אתה שם" אני צועק "באת בנוגע לכתובת?"