"אל תאמרי דבר...", מבט
תמוה מביט במבט
מרגיע וחלון
גבוה ממנו מאחוריו הוא
מחייך - חיוך מושלם וממיס ומאחוריו
חלון נפתח מעט ויש
ציפור שם בשמים. ומבט
תומהה מביט במבט רגוע,
מחוייך: "אל
תאמרי דבר." שמץ
של הבנה-לא-הבנה מגיח וציפור
כמחייכת אליי פורשת את
כנפייה ודואה לה מעליי ומעופה
מרגיע אותי. אני
חוזרת להביט בעיניו המטביעות
אותי עמוק אל
תוך נשמתו הרכה, המרגיעה
אותי וחיוך קטן מרשה
לעצמו לצוץ
ולעלות על שפתיים: "אל
תאמרי דבר...!" ורוגע
מציף את שנינו בעלטת
החדר החשוך שבי, כי
שקיעת השמש החלה וחום
קרניה והתלהטותה מלטפות
ומרגיעות, מבטיחות ומטביעות
אותי בים הכחול שכבר
רגע...
"אל תאמרי דבר!!!"
-שקט-
וגליו לוחשים לי...
"ששש... אל תאמרי... דבר..." |
