זה תמיד היה שם... איפשהו בראש או בלב.
אף פעם לא הרשתי לזה להתפתח יותר מדי.
אבל אולי הבעיה היא אצלי.
התקווה שאולי פעם תסתכל אליי בעיניים אחרות...
זה דבר נפלא, רק חבל שזה לא הדדי, והשני לא מרגיש את אותם
הדברים.
מילים אלו שמעתי ממך, מצחיק לא?
אז מה עושים במצב כזה?
איך גורמים לך להתייחס אליי בצורה שונה, בדומה לשלי.
ואז פתאום, בלי הודעה מוקדמת, ראיתי שכן יש סיכוי, קלוש אבל
ישנו.
היית יוצא עם אחת כמוני?!
מה? זה הגיוני בכלל?
ואיך בכלל אני יושבת לך בראש?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.