רוברט תמיד היה ג'נטלמן, לכל החברות שלו ולנשים בכלל, תמיד הוא
היה מזיז בשבילן את הכיסא כדי שיוכלו לשבת, או מכין להן אמבט
חם כשהן מגיעות הביתה. הוא היה לשרותן והוא דווקא נהנה מזה, זה
מוזר כי אני לא רואה את עצמי עושה את מה שהוא עושה כי נשים לא
שוות את זה. אז נכון, הן מביאות ילדים והן תמיד חמודות ויפות
אבל נמאס לי כבר, אני החלטתי להחרים.
התוכנית שלי היתה לא לדבר איתן ולא לצאת איתן. זיון נטו, בלי
דיבורים, בעצם החלטתי אפילו על לקסיקון מסוים שרק בו אני אשתמש
כשאני אתקל במצב.
כן, לא, למה, אהה ווואו, הן השתגעו מזה, כל כך השתגעו שאפילו
יכולתי לצחוק מזה והן לא היו מבינות וקראו לי זבל, גם מניאק
לפעמים אבל זה היה בעיקר זבל.
רוברט ממש כעס עליי כי אז גם לו לא היו נשים, כי הן לא רצו
להתחבר עם מי שחבר שלי. ניסיתי לשכנע את רוברט שיחרים גם אבל
הוא לא רצה, הוא אמר שהן כבר מחרימות אותו שזה לא משנה.
הוא שנא אותי על זה ממש.