לליב סיון / רוחות |
אני שבה הביתה
הדרך ארכה
עד לכלות הכוחות
והחלון המוכר
שמאיר לי באופק
אומר לי לחדול
ממסע הרוחות.
כבר כמעט
אני באה הביתה
ויש לי יד מחכה
לרפא במשחות
לכסות את הקר
להאט את הדופק
שרוצה לחדול
ממחול הרוחות.
עוד משפט
אני נכנסת הביתה
ומילות מועקה
ממני הולכות
מתק שיכר
ממלא את הריק
הרחוק הגדול
החשוף לרוחות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|