מפחדת לאבד את הרגש

עומדת באזכרה עם מאות אנשים
מבוגרים צעירים ילדים קטים
חיילים קצינים אזרחים
קברים קרים סביב
קבר אחד מלוח מדמעות באמצע
המולה דוממת
קבר שקט
מתמלא פרחים ואבנים
קבר אחד מת בין
הרבה חיים
עומדת בין הדמעות
ליד אוזניי נשמעות מילותיה
של בת 7
האחיינית של הקבר
כולם בוכים
ואני עומדת
קרה וקפואה יותר
מכל הקברים שמסביב

נפרדת, הולכת
בדרך מניחה יד על המצח
מנסה לגלות חום אנושי
מגששת בפנים מתות

"אל מלא רחמים"
הצל נא אותי מהמתים!