חיכיתי וחיכיתי. יכול להיות שהוא לא בא?
לא,אין סיכוי. הנשר לא מוותר על ארוחה טובה.
מנה יומית של כבד טרי ונוטף דם
מה עוד הנשר צריך מהבן אדם?
לא חושב שהנשר יודע מי סידר לו את הארוחה
על מה אני נענשתי ועל מה הוא זכה.
וגם אם הצדק איתי - האם זה שווה
את הסיוט המדמם שאני יום יום חווה?
ובלילה, כשהכבד מתחדש והולך,
אני במחשבות הולך ומסתבך:
"את האש גנבתי מן השמים בשבילה
ולא זכיתי ממנה למבט, ובטח לא למילה.
שמי נישא על שפתי כל בני האדם
אך לא על שפתיה - שפתיה האדומות כדם".
יש שאני הוזה, והלילות מתחלפים לי בימים
והיא והנשר חולקים ביניהם את אברי גופי המדממים,
לו - הכבד, ולה - הלב
ולי - לי נשאר רק הכאב.