ברגע אחד
אני נשארת מאחור
דברים אווריריים קורים
בזמן הזה
אני כורה לעצמי בור מועקה
מדשדשת באין אונים
מבליעה אנקה
אינספור עתידים ואני מחזיקה
בקרנות האגו שלי
בכוח שורדת, מורדת בשלטון שנפל
כבר מזמן
קטיפת ארגמן חונקת
את הצעד הבא שלי
אני נגמרת כאן
אני נשארת מאחור
נושמת בכבדות
שיירה מלאת חיים חולפת על פניי
אני מתקשה לזכור
למה אני בבור
ומה אני מתאמצת לשכוח
ובינתיים עובר בעדי הזמן
כל כך בודד פה בשוליים
כל כך צחיח, אין כאן סימן
למים
אני נמוכה מהרגע
הוא חולף מעליי
שנים שאני מחכה, מדחיקה
מסתפקת באולי
מודדת במידות קטנות
מכאיבה מרוב אהבה
תעזבי אותי, אמרתי לאמא שלי
תעזבי אותי
בחיוך מתמסר ומרפה היא ענתה לי
את עזובה. |
