[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מר חרדלש
/
יוצאים לחופשי - פרק ג'

ברוך נולד באביב תשמ"א. הוא לא היה אחד מהטיפוסים המבריקים
ביותר אבל הוא היה אדם חושב. התווכחויות היו מנת חלקו כבר מגיל
קטן. בכל נושא היה לו מה לומר ודעתו לא תמיד הייתה במיינסטרים.
הוא נולד למשפחה חסידת חב"ד. אביו היה אדם עובד אך חסיד בכל
רמ"ח איבריו. כשהיה בן חמש נסע לראשונה לברוקלין שבניו יורק,
כדי לראות בעיניו את הרבי, מנחם מנדל שניאורסון. הוא לא זכר
הרבה ממה שהיה שם אך התמונות שנותרו לו מביקורו זה ריגשו אותו
בכל פעם מחדש. את ברוך ניתן היה להגדיר כ"חסיד בדם".

כשהיה בן 13 נסע שוב, בפעם השניה לרבי. הרבי היה אז מחוסר הכרה
לאחר שני אירועים מוחיים שעבר במשך שלושת השנים שקדמו לזה.
ברוך הסתובב בשכונת 'קראון הייטס', שכונתם של חסידי חב"ד בניו
יורק וחיכה לנס שיעיר את הרבי ויגלה אותו לעולם כולו - כמשיח.
שבועיים עברו מאז שחזר מניו יורק לכפר חב"ד כשהגיעה ההודעה על
מותו של מי שהיה עבור ברוך התגלמות כל הטוב שבעולם - המשיח.
ברוך לא ידע איך "לאכול" את המוות. כמו כל חסיד אחר הרבי היה
יקר וקרוב ללבו יותר אפילו מאביו ואמו. את השבוע הראשון הוא
העביר בבכי כמעט ללא הפסקה. שמועות שהסתובבו באוויר דיברו על
כך שישנו מדרש שמדבר על כך שהמשיח אמור למות ולאחר כ-48 שעות
או 72 שעות (הייתה שמועה שדיברה על שבוע) הוא אמור לשוב לתחייה
ולהתגלות כמשיח.

יותר מחודשיים עברו מאז מת הרבי וברוך הפסיק לחכות לנס. את
לימודיו בישיבה הוא הזניח ואת מרצו הוא הקדיש למלחמה באויב העם
היהודי, בראש הממשלה יצחק רבין. הוא הצטרף לתנועת 'נוער מאיר',
תנועת הנוער של חסידי הרב כהנא ולא הצליח לפספס אף הפגנה.

לרצח הוא התייחס בשוויון נפש כאילו היה זה אירוע שהיה אמור
לקרות ואת מאבקו העביר למאבק בראש הממשלה החדש, שמעון פרס אך
משהו לא נתן לו מנוחה.

ברוך התחיל להתחמק לעיתים תכופות מהישיבה ולצאת להסתובב בערים
הקרובות למקום מגוריו. "לנשום חילוניות" הוא קרא לשיטוטים
הללו. באחד משיטוטיו הוא פגש את דור. נער צעיר חבר בתנועת 'דור
שלום' שעמד וחילק פליירים במדרחוב שבראשון לציון. כיוון שהיה
משועמם הוא עמד והחל להתווכח עם דור כשבסיום אותו הוויכוח הם
החליפו ביניהם מספרי טלפון וסיכמו כי יעמדו בקשר.

לספריה ברמת גן הוא הגיע ממש במקרה. לקרוא ספרים לא היה התחביב
הגדול שלו אך הוא החליט להיכנס כדי לראות פעם אחת את "ארון
הספרים החילוני". מייד כשנכנס, נתקל ברועי. היתקלות זו שינתה
למעשה את מהלך חייו.

-     -     -

רועי ששם לב למבוכתו של הבחור החדש ניסה להרגיעו "נעים מאוד,
רועי" אמר. לחיצת היד נמשכה מעבר למקובל "ברוך" הצליח לפלוט
סוף סוף הבחור החדש שהגיע לספריה. "אתה חדש פה?!" שאל/קבע
רועי. ברוך השיב בחיוב. קולות ה-ששש עשו את שלהן והם צעדו אל
מחוץ לספריה.

הם התיישבו בקפיטריה שליד הספריה. שיחתם נמשכה זמן רב והעובדה
שהקפיטריה לא הייתה כשרה למהדרין לא היוותה עבורם בעיה. עבור
שניהם הייתה זו הקלה מסויימת. לרועי לא היה עם מי לשוחח על
לבטיו בעניין הישיבה בפרט והדת בכלל וגם לברוך -כך התברר- היו
ספקות ולבטים רבים משלו.הוא לקח מברוך את מספר הטלפון הנייד
שלו כדי שיוכלו איכשהו לשמור על קשר.

רועי המשיך להתלבט עוד זמן רב, מה עליו לעשות והידידות עם ברוך
לא עזרה לו להכריע. גם ברוך עמד בצומת הדרכים הזו דבר שגרם
לשניהם תסכול רב. גם דור, אותו הכיר ברוך לרועי, לא יכול היה
לעזור להם בעניין זה. הוא היה חילוני מלידה שלא היה מסוגל
להבין את קו המחשבה ואת ההתלבטות הקשה. עבורו, כבן להורים
ליברליים חילוניים, ההכרעה הייתה ברורה "אני בטוח שאם תלכו
להורים שלכם ותספרו להם כי אתם הולכים להיות חילוניים הם יבינו
אתכם" אמר. "מה היה קורה לו היה דור מספר להוריו כי הוא הופך
לחרדי"?! שאל יום אחד רועי את ברוך בחיוך מר "אין לי ספק כי הם
היו מקבלים אותו בזרועות פתוחות ואף היו מכשירים את מטבחם" ענה
ברוך בציניות.

בכל הקשור לרוחלה היה רועי מבולבל אף יותר. הוא ידע כי הוא
אוהב אותה אך האם כשיחליטו לצאת הם יוכלו להמשיך ולהיות ביחד
או שמא דווקא כשיצאו יגברו הקשיים ואחד משניהם ישבר ויחזור.
הוא הכיר סיפורים על כאלו שכבר יצאו בשאלה וחזרו לאחר מספר
חודשים אחרי שלא הצליחו להסתדר בחיים החופשיים. היה לו שכן
שיצא בשאלה ואך התגייס לצה"ל אך חזר כשלא הצליח לעמוד בגעגועיו
למשפחתו. לימודים, כך חשב, אינם מהווים עבורי בעיה כלל. אם
הצלחתי ללמוד גמרא שהיא האתגר האינטלקטואלי הגדול ביותר אין
ספק כי אצליח לעבור את רף הלימודים החילוני.

גם אצל ברוך לא היו החיים קלים יותר. מאז שהכיר את רועי הוא
הרהר באפשרות היציאה בשאלה יותר ויותר, באחת השיחות ביניהם הוא
אף הבטיח לרועי כי כשיגיע להחלטה הוא יחכה ויצא בשאלה יחד אתו.
יום אחד כשעמד ליד הכניסה לקולנוע שבקניון ברמת-גן, צדה את
תשומת לבו מודעה קטנה וצבעונית שהייתה מודבקת בתא הטלפון
הציבורי. "חרד/ית" הוא החל לקרוא "יש כתובת! מוקד טלפוני וסיוע
לחרדים/חרדיות המבקשים להשתלב בחברה החופשית. סודיות מובטחת".
היה זה סטיקר של ה.ל.ל. (האגודה ליוצאים לשאלה). ברוך רשם את
מספר הטלפון ומיהר להתלוות לרועי שכבר חיכה לו על יד הקופה.

בסרט הוא כבר לא הצליח לצפות בשקט. הוא הרהר במודעה שראה וניסה
לחשוב מי עומד מאחוריה. הוא החליט להתקשר ולנסות לברר.

"תראה את המודעה הזאת" אמר לרועי מייד כשיצאו. רועי הסתכל ואמר
"אני יודע מי אלו, כבר שמעתי עליהם. הם מסיונרים" המשיך "אני
לא מציע לך להתקשר אליהם. היה כתוב על זה ביתד נאמן". ברוך לא
הגיב.

כשנפרד מרועי הוא טלפן למספר שהיה ברשותו "הקו החם פועל בימים
א, ג, וד בין השעות שש וחצי לעשר" אמרה ההודעה המוקלטת. הוא לא
חשב להתקשר שוב אך משהו גרם לו לשמור את מספר הטלפון בכיסו.

-     -     -

רועי המשיך את הלימודים בישיבה כרגיל. המשיך כרגיל אולי זו לא
ההגדרה הנכונה. הוא שרד. כל יום התחיל בשאלה האם היום יהיה
היום בו יעיפו אותו מהישיבה אך הרבנים שידעו כי אביו הוא
מהממנים הגדולים של הישיבה נמנעו מלעשות זאת. עד שיום אחד
התחילו להצטבר אצל ראש הישיבה תלונות של הורים לתלמידים בישיבה
כי רועי "מקלקל" תלמידים אחרים ומוציא אותם לתרבות רעה. ראש
הישיבה לא יכול היה לשאת את החשש כי ההרשמה לשנת הלימודים הבאה
לא תהיה כבשנים הקודמות, וקרא לרועי לשיחה במשרדו.

"אתה יודע שאנחנו עושים כל מאמץ כדי להשאיר אותך בישיבה" פתח
ואמר "אבל" המשיך "לא נוכל להמשיך להחזיק בך אם תמשיך להתנהג
כך". "מה עשיתי"? ניסה רועי להיתמם וראש הישיבה הוציא ממגירת
שולחנו ערמת מכתבים שקיבל בשבועות האחרונים "אלו מכתבים
שקיבלתי בעניינך" פלט. רועי דפדף בים המכתבים וראה את התלונות
הקשות שהצטברו כנגדו. הוא כבר התחיל להבין שיהיה לו קשה מאוד
להמשיך ולהתחמק מההכרעה.

המחשבות שהתרוצצו במוחו של רועי בשבועות האחרונים היו רבות.
רועי שחונך כאדם מאמין בבורא ובהשגחה העליונה המשגיחה על צעד
מצעדיו, לא יכול היה להתנתק מהמחסום הפסיכולוגי שהפריע לו
להסיק את המסקנות ולבצען.


         

המשך יבוא...









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
- I hope he's
careful...

- I hope she's
on the pill...


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/9/01 12:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מר חרדלש

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה