לא באמת נרדמתי.

את בטח חושבת שלא אכפת לי
אבל ההשתנקויות הקטנות שלך באמת עושות לי רע
(אני שונאת בכי).
את מלעיטה את עצמך
בכפות ידיים רוקדות
אפילו לא מוחה את הדמעות.
זה הרי חסר תועלת.
ואני שותקת. מדי פעם מניחה יד
שמנסה להיות מנחמת
על רגלך העטויה בגרביון שחור
אני עוצמת עיניים
כי אין לי מה להגיד
כל מה שאומר יהיה תלוש
מילה או שתיים שיתעופפו באויר
ירחפו קצת בחלל האוטובוס המחניק
וישקעו עם כל נשימה שתקחי
לכן עדיף לשתוק.
אז אני שוב עוצמת עיניי
אבל לא באמת נרדמת,
את פשוט עצובה מדי