רוצה לדבר איתך,  לא יודע למה
כל כך מתגעגע, את לא יודעת כמה
וזה לא מגיע לך, ודי צריך כבר לומר שלום
אבל למה זה מגיע לי, למה הגהינום?

עברתי כל כך הרבה, והעתיד עוד לפני
ולמה זה קורה לי, מה פשעתי בחיי?

כמו חיה שנדונה למוות
בכל פעם ירייה לכיוונה נורתה
והיא רצה בשבילים עקלקלים
מדממת לאיטה
ושוב צייד אחר מגיח, אי שם מבעד לשיחים
מרים קנה, עיניים מול כוונת, מתיחה קטנה, דורכים
ואז נשמעת ירייה והכדור יוצא, שחור במהירות האור
ושום בקשה, שום תחנונים, אותו לא יעצור

ואז הוא פוגע. בתחילה באיברים קטנים
אך גם אלה, אתה יודע, מדממים מדממים
וזה בא לאט לאט, והסבל רק גובר
זה מתחיל בעקצוצים קטנים ויותר זה לא עובר

ושום בגד,שום דבר, כבר לא יוכל את הדם לעצור
כמו נהר אלי ים זורם, והזרם רק יגבור
ובתוכו דגים קטנים, מתנגדים אל הזרימה
לא רוצים, את מושבתם לעזוב לטובת ימה

וגם אני לא רוצה, מכס מלכות לרדת אל העם
אמנם הכס אינו טהור ואביון מאשפתות יורם
אבל הזמן הוא כה רב הוא, איני יודע אם אשרוד
כל בגדי כבר אדומים, רגלי עייפות מנדוד