נתחיל מבראשית,
אתה תסלח על חטאיי
ואני אסלח על
אתה תבטיח שיותר לא
ואני אגיד שהאל עדי
ולעולם לעולם לעולם
לא אחזור על עצמי.
נתחיל משמות
לילד ולילדה
ולארבעת פירות בטני
שהאדמה אכלה
את כל הכינויים שרצית
תקבל, גם תקבל
כי בחשקי אותך נפלתי
ועתה נולד גואל.
נתחיל מויקרא
בצווחותיו אל הרקיע
כי הוא בכה את בכי תמרוריו
כשאת ליבי עצבו מדמיע.
האם גם עליי לבכות עליו?
האם אותו ישכח
כאת עבדו איוב
כששוב סודות עבר
הוא מעלה באוב.
נתחיל מבמדבר
אשר חיממתי בו את
הספדיי
במאמץ סיזיפי
לחמתי בשדיי
אפול עתה על ארץ
חולות עיניי בוכות
מילים אכן קצרו
מלתאר כל זאת.
נתחיל עתה מדברים
אשר זעקתי בתוכחה
האם בין כיסאות נופלים
והיושבים הם הנצחה?
אך לא אשאל יותר בזאת
אינני סקרנית
ותמימותי שללת
מבראשית. |
