כבו הכוכבים.
אורם בי מאס.
ממצולות ים שלוותו
צערו עלה, ובי נכנס.
וכשלילו התפשט
על פני אופקיי,
ערפילית בדידותו
השתקפה מעיניי.
אך בו השחר הפציע
ובי החושך אבד.
הוא נמלט על נפשו,
כשגופי בו רעד.
שמיי בי דוהים,
האורות דועכים,
נמנעתי מלנשום
כשכבו כל הכוכבים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.