את אף פעם לא בוכה רק מתגוננת
במגע כזה תמים אותי בוחנת
מתרכז כדי להבין את הטעם
שהופך מריר מחדש בכל פעם
ואת נותנת לי להבין שקרים
נצמדת למשפטים אחרים
את השברים שלך לעולם לא מאחה
לא מבין איך את אף פעם לא בוכה

גם כשנדמה שאת קצת רועדת
את פתאום דוהה אל מציאות נפרדת
לרגע מחייכת במבט מרוקן
כאילו את אף פעם לא באמת כאן
עושה צעד קדימה ואת נרתעת
שוב אל תוך מישהי אחרת שוקעת
רוצה לקרוא אותך בלי הצלחה
לגלות איך את אף פעם לא בוכה

ליבך נפל לידיים דוקרות
משחקות בו ואת האיזון שוברות
וכבר אין אף מקום שישכיח
המבט כבר נוגה וקשיח
את פוצעת את עינייך המרות
שיכבו שלא יאלצו לראות
עד כמה רחוק האור
ועד כמה כהה השחור
ההרגשה הזאת מעולם לא הלכה
ואת אף פעם, אף פעם לא בוכה