קובי קלברס / שני בתים על אבי |
ההולכים בצפיפות של תוואי התהלוכה בסמטאות תל אביב,
קמטים כתעודת זהות, כך אני מרגיש.
מטריה מגינה עליך מפני הגשם, ראשך נותר יבש.
גם המבול החזק ביותר, לא יוכל לפרוע את שיערך האפור.
מבטך מושפל מטה, עינייך פקוחות
לא לראות דבר.
נעלייך המרוטות, חייך שנפרטו כבר מזמן לפרוטות.
שלולית נקווית סביבך, כאילו יש עוד טעם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|