עייפות. אני מניחה שזאת מילת המפתח... העייפות היא המילה, היא
ההסבר, הסיבה, למה הכל התחיל, למה הכל גם יכול לפעמים להיגמר.
זאת הדרך להסביר מה קורה...
עייפות. עייפות היא מה שהופכת אנשים שמחים לאנשים בלי מצברוח,
בלי חשק לכלום, אנטיים, אנשים מתוסכלים.
העייפות השתלטה עליי. חוסר הרצון הזה, הכעס, הכאבים, כנראה
שהכל נגמר ומתחיל שם. במקום לחייך יש דמעות קטנות של עייפות
בעיניים.
לפעמים אני חושבת שאולי החיים מעייפים אותי. המאמץ שדורש כל
יום, שדורש כל בנאדם, שדרוש בכל מבט... כל בנאדם שווה השקעה,
והשקעה זה מאמץ, ומאמץ זה עייפות, והעייפות זה התסכול שלי.
כמו שחופש זה האושר.

אנשים לא מבינים. זה לא הכעס שלי על החיים, על המציאות. זה
התסכול. זה ההבנה, שכל דבר שאני עושה לוקח לי יותר זמן, כי
העייפות מזמן השתלטה עליי. וכואב לזוז, וכואב לפתוח את
העיניים, וכאבים תוקפים, ומצבי רוח תוקפים. ואתה מתמוטט יותר
מהר, וזה קשה. כי זה לא הכעס, זאת העייפות.
אני מניחה שמזמן מזמן, כבר הייתי צריכה לעשות משהו עם עצמי,
אבל עייפות לא באה סתם, זה כל הבעיות שכבר התמודדתי איתן, כל
הבעיות עם התזונה, וכל דבר קטן משפיע על משהו נוסף.

אני עייפה. בלי כוח להתאמץ. בלי כוח לנסות. בלי כוח לחשוב. אין
לי כוח לדמיין, לרצות, להשיג, להשקיע, אין לי כוח לכלום. אין
לי כוח לוויכוחים, אין לי כוח לאנשים שפה כדי להרוס, אין לי
כוח. ואולי זה מה שהורס לי כי אני לא מצליחה לדבר בלי להגיע
למצב של אפיסת כוחות. וזהו, השקעתי את כל מה שהיה לי ולפעמים
זה לא טוב מספיק, ולפעמים זה מעל ומעבר. אני פשוט עייפה.
והמנוחה והשקט לא באים, והתסכול גדל, כמו העייפות, וכמו
הבעיות.
עייפה... העיקר שעכשיו אתם יודעים למה.

(15.6.05)