הצמדתי שפתי לשפתיה. ינקתי אותה. איזו סימטריה עגלולית. פאר
היצירה. הנוזל בעבע אל תוכי בשקיקה. והמשכתי. לגמתי. היא כמו
נענתה לשפתי. במין פסיביות כזו. לא אמרה מילה משך אותו רגע
נהדר. שתיקה. העריתי את כל תוכנה אל פי. לפתתי אותה בשתי ידי,
והיא, בשקיפות גופה, התרוקנה אט אט ולא נותר בה מאום. דממה
מסביב. רק היא ואני. הנחתי אותה על השיש במטבח, מתלבט... אם
לשטוף אותה עכשיו, או בבוקר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.