מתחת ללשון המנוקבת,
נמלים ניזונות ממוהל מילים
ומלתעות השירה סוגרות בנו
שהעולם שלנו שטוח, מטר
ארבעים על מטר תשעים עומק
של הזמן החבוט.
ולגדות בקע אבן, מלבלב
ההרדוף בסלע חצוב מבט
אנדרומדה כשגל אחר גל
בא ונשטף תחת הצלע
שנטל אלוהים מאדם.
ואף שאין בה ממש, תנדוד
חוטית בעומק סדינים ותשלח
עצב-אות לאורך חופי האתמול
ובין שברי שפה יבשה, תבצוץ
כצבה אלי חול להטיל
באינסטינקט חרוזים לטמיון.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.