הפעם ההיא,
הייתי בן עשרים ואחת, אמא הסתובבה עם הגב אלי וביקשה שאסייע לה
עם רוכסן שמלת הערב שלבשה.
אצבעותיי רעדו.
כמו תמיד למגע בערפה.
היא עמדה מול המראה הענקית שבחדרה, ואני לא יכולתי שלא לסקור
את גיזרתה מאחור,
מלמעלה למטה ולמעלה בחזרה.
חטובה כאלילה.
ניסיתי בגמלוניות לפתוח את הקרס הסורר, וכשעלה בידי, משכתי את
הרוכסן עמוק עמוק, עמוק מדי, עד שידי החלה מתרוממת במעלה הברור
של עגבותיה הגבוהות.
ולא עצרתי.
פורם את הרוכסן עד סוף מהלכו, שיא תלילות ישבנה המוצק.
התנועה המהירה תפסה את אמא לא מוכנה, היא התכוונה לאחוז באימרת
הכתפיות ולהדק את השמלה לחזה המתנשם, אלא שזו צנחה ושקעה.
כשהיא ללא חזייה נותרו שדיה ערומים וחשופים.
אני זוכר את הרגע ההוא של הבוהק, כשזוג שדיה המאוד מלאים
התפרצו חופשיים ונרעדו בטלטול רך החוצה אל מעבר לקווי צידי
גופה וצלעותיה, לבנים ובוהקים בסינוור ממש.
מראה השדיים הבוהקים היכה בה במראה שלפניה, והיא מיהרה לכסות
בכפותיה את חמוקיה החשופים.
אני כבר הייתי משולח וללא מעצורים.
אנקה עלתה בי כשקרבתי למרחק הלא מרחק שמעמידה מהוגנת מאחור
להידוק וכמיהה נואשת לגופה, אכן כן, חיבוק ואחיזה.
חובקה ועוטפה במותניה ונהדק ללא חציצה לישבנה בחלציים קשויים
בזיקפה ללא מעצורים, והיה זה אז שראיתי את שנינו ממול במראה.
אישה יפהייפיה המליטה את שדיה בכפות ידיה שאין בהן להסתיר אלא
רק להסעיר.
ואכן עלי להודות גבר צעיר וחטוב, שכמו נוצק בתגליף תואם לה
כתבנית מוכנה.
שוב נאנקתי
אוי אמא,
וידיי החלו נעות.
מטפסות במעלה בטנה הלבנה והחלקה, לא ממהרות, מסמנות בברור מהי
מטרתן, מדוייקות מאוד, ונחושות לכוונתן.
אמא התנשמה,
וכפי שאמרה לי אחרי שנים, הביטה בעיניי שבמראה וקלטה את מבט
הפלא הנשגב שהיה בהן, ובו בזמן בתחינת העולל לשוב למיכמני גופה
הצח.
ואת התמונה עצמה, אשה יפהפיה בשלה וחטובה וגבר החובקה מאחור
וזכרותו העצומה נידחקת לאחוריה.
היא רפתה בגופה, רפיון של כלום, אך מוחש בברור, נשענת ולו
שבריר לאחור, והסיטה את ידיה.
כך בהתאמה מלאה פינו ידיה העולות את מקומן,
אל מול ידיי שלי במסלולן.
תנועה הרמונית לארבע כפות ידיים התחוללה במראה.
שלה שומטות ועולות, שלי כוספות ונרגשות בהתאמה, ובו בזמן,
מעצמן.
אמא התנועעה, כשהיא בעצם מתערטלת בשדיה המפוארים שבמראה מולי
ואליי.
מתערטלת בכישוף של אלילה הגאה ביצוריה המושלמים כל כך,
ובסגידת הזכר החותר לנשיותה.
שדיה רטטו משחרורם, פיטמותיה המאוד גדולות בעטרותיהן היו כהות
בהדגשת עורה הלבן,
כפתורי הפיטמה שמתמיד היו מחסירים בי נשימה כשהשתוללו תחת
כותונתיה בבקרים או לפני שנתה היזדקרו בגאווה כשדי אישה צעירה,
גם כשהיא בארבעים שלה.
כך זה היה,
ואמא היתה שם כל כולה וללא רתיעה, כשהיא עוקבת במבטיה אחרי
תמונת המראה, ידיה מתרוממות עוד ועוד לעורפה ושערותיה, להבלטת
שדיה בגאווה, והיה זה אז כשידיי חפנו את שדיה במלואם.
תחושת ריחוף ותחושת חלל ללא גבול עלתה בי לתחושת מלאות וכובד.
כבדים כל כך היו שדיה בידיי, ובתמיהה לרכותם האין סופית ממש
כמו היו מוצקים כמעט.
מעולם לא ליטפתי שדיים מלאים וכבדים כל כך.
אמא הביטה במראה, והיה זה מראה מיופה של היתעלסות והפליטה
לחישה.
יפה כל כך.
ואני יודע שהתכוונה אליה ואליי, אך גם אליה, אלילה שכמותה.
את מושלמת אמא,
לחשתי מכושף,
כמה חלמתי לגעת בחזה שלך.
לחשתי וליטפתי, חולף ומגשש, חופן וסוקר, תר ומודד, טועם ושב
מחדש, כמהתחלה, שוב מתייר וסוקר, מהדק ומועך ומשחרר ונדהם
מהרטט, מהמלאות הבוהקת כל כך, ואמא הוסיפה,
שדיים.
המילה היא שדיים, ידעתי תמיד שאני מגרה אותך.

היא הטתה מעט את ראשה למעלה ולאחור,
ונשימתי חרכה את לחיה כשלשוני נשלחה לאוזנה ולחיה אך לא
לנשיקה.
כך המשכנו שנינו להביט מכושפים במראה שבמראה.
לא יכלנו להתיק את המבטים.
היה זה אז שידי הימנית נטשה את אחד הקימורים, וגלשה מטה על
בטנה התלולה, בהולה אך ללא חפזון, חותרת עכשיו למטרתה הבאה.
כמו מאז ומעולם נשלחה ידי לערוות אימי הרכה, וכשהחלה זו מגששת
ומפלסת את דרכה ביותרת שמלת הערב ותחתוניה שבמעמקים, מיהרה אמא
ומשכה את ידי מערוותה ביד אחת,
ובו ברגע גלשה ידה האחרת מדוייקת ובטוחה אל אחורי גבה.
ואליי מיד.