הם ישבו שניים אחרי יום עבודה,
חברים טובים משכבר הימים.
האחד גזר עלים השני גלגל נייר
מעשנים, מדברים בסרטים צופים.

משום מקום היה ברק
והנחמד מהשניים נרעד
הוא קיבל סחרחורת, ראשו מעד,
חברו התעצבן ואמר לו שילך,
"אני לא יכול, פתח קצת חלון,
תן לי רק להניח את הראש ולישון"
גופו התכסה בזיעה והוא איבד כיוון,
אך החבר בשלו "לך מפה לישון"
הוא לא יכול הוא כמעט התחנן.
הוא הסביר לו שחבר עוזר לחבר,
אבל גם זה לא עוזר!

עכשיו כבר החדר מוצף
בסרטים שהוא אכל ובבאגט המוקפץ.
הוא הקיא את הכל ,אז החבר שלו נבהל
וצעק שינקה את זה ויצא.
"וכך אני נשאר לבד?" שאל החבר האומלל.
"רק רציתי מקום להניח בו את ראשי". אמר בקול ממולמל
"תניח את ראשך בביתך ואני את ראשי במיטתי"
והנה הוא עצבני.


לפתע התנפצה הנורה
והחושך שבא
הביא גם אוויר קר וגם תחושה רחוקה...
מישהו נכנס,
משהו היה...
עולם ומלואו, אדם בפני בוראו.