עמית מויאל / מסתנוור |
מהרכות, היופי, הדיבור,
מאוהב בך כל כך!
לא מפסיק לחשוב...
על יופייך,
נשיקתך,
אהבתך.
מתגעגע,
בכל פעם שאת אינך איתי,
וכמה,
להעניק לך נשיקתי.
לא זוכר מה היה,
לפני שאותך הכרתי,
נשיקתך אותי היממה,
ומיופייך הסתנוורתי.
מסתנוור,
בכל פעם שלצידך מתעורר,
כשנשיקה מוקדמת, מושלמת,
את חלומי קוטמת, פורמת.
מסתנוור משיערך ומעורך הצח,
מהרכות, היופי, העיניים,
אוהב אותך כל כך!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|