ואת... היית אופטימית,
'הכול יהיה בסדר', חזרת ואמרת.

מסיים את השבועיים וחוזר אלייך,
לחיבוק שלך, לאוכל שלך, למיטה, שדאגת שתהיה הכי נוחה שאפשר.

הכול,
בשבילו.

תמיד התרגשת לקראת סופי השבוע,
זוכרת שכשחגג יום הולדת, נסענו עד לשטח להפתיע אותו?
זוכרת שכל הגדוד התרגש והצטרף אלינו?
זוכרת כמה חיוכים היו באותו הערב?

הוא אהב אותך,
גם אם הוא לא הראה.

הוא אף פעם לא שכח להגיד לי כמה את חשובה לו,
וכמה הוא אסיר תודה על כל הדאגה.

רציתי שתדעי זאת.

מקווה שמצאת אותו,
שם, בעולם הנצחי,
מקווה שעכשיו... אתם אוהבים - יחד.

אני יודעת שאתם רואים אותי,
אני יודעת שאתם זוכרים אותי.

אף פעם לא שכחתי,
ולא אשכח.

'... בדמעות שאת בוכה,
גם אני בוכה איתך...'

מנסה למצוא כוחות הישרדותיים בתוכי,
שאוכל להגשים את שרצינו,
כולנו.

אמא נפלאה שימשת לו,
תמיכה לא מאכזבת, שימשת לי.

תודה.

אוהבת לנצח,
אני .

15/6/05