עמית מויאל / כשושנה בין החוחים |
כן את לי בין הבריות,
כזר-פרחים,
בתוך מדבר האהבות.
את,
את ליבי לקחת,
ולא ביקשת דבר בתמורה,
באהבתי נגעת,
וגרמת לי לאהוב בחזרה.
כל קוץ הופך לפרח,
כשאני שומע את שמך,
כל דבר שלחייך גורם לך,
אעשה למענך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|