למה בני-אדם כל-כך אכזריים?
למה אנחנו הורסים ברגע את מה שבנינו שנים?
למה פוגעים באנשים שאנו אוהבים?
למה מעמידים פנים שאכפת לנו מאחרים,
אך ברגע של צרה ישר עוזבים ובורחים?
למה גורמים לעצמנו אנו כאב?
למה שומרים הכול בתוכנו ולא מוציאים מהלב?
למה עצובים לפעמים אנו רק בגלל סיבה קטנה?
למה לא מקשיבים לאחרים ומציעים להם עזרה?
למה לא נאמנים אנו לחברים?
למה בוגדים בהם בגלל אחרים?
למה בורחים אנו מהמציאות
ובמקום זה בונים בועה ורודה,
שמתנפצת לרסיסים אחרי דקה?
למה אדישים אנו לדברים מרגשים?
ולמה צוחקים כשאחרים בוכים?
למה לא אכפת לנו מה אחרים חושבים?
ולמה לא אומרים הכול בפנים?
למה מסתירים ואחרי זה מרכלים?
ולמה הגאווה שלנו היא כה חשובה?
למה פשוט אסור לנו לבוא ולבקש סליחה?
ולמה אומרים אנו למישהו שאותו אוהבים
ואחרי יום כבר אותו שוכחים?
למה לא מתכוונים באמת לדברים שאומרים?
למה אנחנו סתם משקרים?
ולמה בסופו של דבר אנחנו תמיד בודדים?

למה ולמה ולמה?
אף-אחד לא שם פס על הלמה...
למרות שיש עוד הרבה את הלמה...
דף אחרי דף אחרי דף!