אני עולה בחשכה
לא רואה דבר
מפחד להמשיך הלאה
אולי זה לא נגמר.
קר מסביב
אני עולה לאט
קר ולא חביב
רק מעט אור, רק מעט.
עולה במדרגות
אור אדום בא מרחוק
כולם במסכות
אני בחשכה.
תמיד דממה
אני עולה
מדרגה ומדרגה
עולה אחת
יורד שלוש,
אני בחשכה.
כל אחד יכול
ללחוץ על הכפתור
כולם מפנים את הגב
הכל הופך לזול.
שוב יש חשכה
למה דווקא אני?
האם אני בכלל בהכרה?
האם אני בפנים?
הכל כהה מאד
שחור שמכסה
עניי הן עצומות
אבל אני רואה.
כל אחד רואה
כל אחד חושב
חושב שהוא מבין
ואף פעם לא טועה.
כולנו עיוורים
רואים רק חלקים
ורק אם נתאחד
נראה את ה-אנשים. |
