אני אנקה עכשיו את החדר, אתה אומר לעצמך
ואז חולף החשק, ואתה חוזר לעיסוקים שלך.

מחר, תגיד, יהיה שוב מבולגן, וגם קצת מלוכלך
אז אתה מחליט שתוותר על זה הפעם.

ברדיו מתנגן לו שיר עצוב, שייניד אוקונור
במלוא הדרה, ואתה חושב, שאולי אתה לא אהוב.

הודעה לפלאפון, ידיד מהעבר, הוא אומר שחשב
חושב שנזכר, ואתה חושב - וואו, כבר מאוחר.

אז אתה דוחה את הכל, ובעצם, החדר
הוא כמו החיים - אפשר להמשיך ולסבול.

בודד וגלמוד, ואולי לא, בכל זאת החלטת
שאם כבר, אז אפשר, להתחיל לחלום.