פעם אחת,
כשנשבר לי ולא הייתה ברירה,
עם הזמן ריחפתי,
נשארתי עם מזוודה של זכרונות,
זיכרונות, שאותם אני רוצה לזכור.
מתוקים,
אך שיכיים לעבר,
הזיכרון נתן לי כוח,
להמשיך הלאה.
תקווה,
ואולי אף חיוך על הפנים בין כל האמת הכאובה.
כן!
גם אני חייה מזיכרונות.
שאולי ישובו ואולי לא.
אבל הם נמצאים אצלי במזוודה,
שעליה לא אוותר כי זה כל מה שנותר לי,
ממך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.