אמת המדבר:
אני יושבת שם,
על הקצה
ממש
הרוח מלטפת
את עיניי
העצומות בשלווה
ידיי
כבר לא קפוצות
כמו לפני כן,
סביב המטה
שהובילני עד הנה
הן נחות בריפיון
לצד גופי השקט
כבר אין
שום דבר סביבי
לא עוד החולות
לא עוד המדבר
לא עוד הרצון
העז שלקחני
כל כך רחוק
עכשיו שקט.
אני תוהה אם
עליי למלמל
תפילה כלשהי
ברכה או
סתם משהו;
שיר מוכר
ומעלה בראשי מילים
ולחן
אך הפה
מסרב להיפתח
להוציא הגה:
טוב לו כך,
בתנוחתו הרוגעת.
אני פותחת את
העיניים הקפואות
קר בלילה במדבר
הפה עכשיו מתעורר, מנסה
למלמל לחן כלשהו,
מילים של שיר;
העיקר להתעורר
ואני זעה,
כמו מתוך חלום
לא מזהה
את רגשותיי;
פחד או שלווה
אושר או בהלה,
זעה באיטיות עצומה-
-כולי קפואה.
עכשיו צריכים למצוא
את
הדרך חזרה. |
