כשאנו יושבות וכותבות סיפורים- לילך (בהחלט) עושה דברים
אחרים.
כגון: לרקוד (ריקודים סלוניים), ומנסה לשבור סטיקלייט- אך ללא
הצלחה כיוון שהיא לא יודעת איך. בינתיים היא מתבכיינת, אך זה
יעבור כשאני אסביר לה איך עושים זאת. (כלומר- איך שוברים
סטיקלייט).
הנה היא רגועה- ומשחקת לה בשקט ובשלווה עם הסטיקלייט האדום
שלה- ולא מפריעה לי! לא ולא!
אווו, הנה היא החליטה גם לשבת לכתוב. ושוב היא מתבכיינת- "נו,
אין לך עט"? היא שואלת.
ולפתע- שקט. (חוץ מהמוסיקה הרועשת בחדר). ושוב היא רוקדת. יש
לה בהחלט יציאות לא ברורות.
מקודם, לפני שנעמה הגיעה, לילך הצהירה על כך שהיא שתתה יין
לפני שהיא באה, יכול להיות שזה מסביר את מצבה הנפשי הנוכחי.
ושוב לילך רוקדת, ונעמה הצטרפה, דיי מפחיד כאן ברגע זה. אוקיי-
שוב יש רגיעה.

הערה- נעמה, אף אחד לא מקשיב לך- סוף הערה.

אוקיי, פה היה אמור להיות חלק שחברותיי ל"במה" צינזרו ולא
הסכימו לי להשאיר.
והנה עוד קטע מצונזר.

אין לי חופש ביטוי!!

שקט ממלא את החדר, (חוץ מרובי וויליאמס ששר בקולי קולות),
ועכשיו הכל כרגיל, שוב.
אמן.