איכה רגש נעלה, זה המפיח חיים
כל שנותר לי הוא לא אחר מכובע הקסמים
כובע אותו קיבלתי מנווד מזוקן בבר עתיק
ישובים מעל רצפת עץ בה דבק ריח אלכוהול מהביל

"החיים הם כפדחת", שנה משנתו בפני
גרעפס של שיכור מאחור פילח ברעד קרבי
"אל פחד אם ראשך מכוסה
אליבי תמיד יועיל אם תרצה"

"הסוד לכל גניבה טובה הוא היחס אשר לנשדד נותן
"כובע שכזה..." שלף צלינדר, וליטפו ביד רועדת
"כובע שכזה..." חזר ומלמל בו כח ההצלחה ניתן

איכה רגש נעלה זה המפיח חיים
כובע שכזה, אפילו הנשדד מחל בלי משים
כפי הוראת הנווד "כל שעליך לעשות ביציאתך...
... הגבה הכובע כאות תודה על נדיבות הקרבנך"

משטרה האירה את דרכי
לה הרמתי את צלינדרי
אדון נכבד הלא ראית
פוחז עם שק שכמוהו בידך נמלט באיזו סמטה
"לא שוטר נעלה, עיני שכזה שלא שזפה", פי ענה

זהו הסוד
כובע מורם
גנבה נאה
שלל מוחבא

אבוי את מטמוני גילו
מטבעותי אף כסתות מילאו
נעלי פוחזות סילקוני מן האתר
שמא החוק יבחין ביגון רגשותי

מוצא עצמי בבר מנומנם
שם שארית כספי על שתיה נגזם
הכובע, או, הוא על ראשי כדרך קבע
עול ימים בי מביט שעונו מראה שבע

אתה שם עם ראשך המוטה
המקום נסגר עם שקיעת החמה
קח את כובעך למיטה שכורה
חזור בבוקר לאיזו כוס קפה

רוב תודות, עולל, יונק, חוצפן, קורא אני
לו רק ידעת את הסודות הטמונים בכובעי
כובע ארור, נווד מטופש את דרכי הפיל לפשע
את יגוני הקריב כפסע איני חפץ ברחמים

"אנוכי סר הנרי השודד הנעים
כובעי יורם בעוד מכנסיך מורטבים
הא לך הא" בשכרותו נופל

שוטר עצל מקימו לישיבה
"סר הנרי השודד הנעים שפתיך הודו
את ימיך הבאים אחר סורגים יעברו"
"הו רוב תודות שוטר נעלה" בחיוך יודע סוד

ידי פונה אל כובעי מצדיע כאומר פרידה
הופ מול השוטר ואיש הבר
שיכור תחת הכובע, כאילו לא היה, התבדה
כובע צלינדר, אפרפר, לרגלי השוטר נותר

לו רק לרגע נשבע אנוכי
ולאימרה זו הצטרף העולל כמעט בבכי
כובע מכושף אקרא לעמיתי פנה השוטר מרים כובע לשלום
כובע נוסף צנח לקרשים
שני כובעים על הרצפה ניצבים

'שלום לך כובע חביב אפרפר ומאורך', תג משטרה מנצנץ
שלום לך גם שלום כובע נעלה במה זכיתי לחברתך?