ישבנו יחד על הספסל, מביטים לכוכבים.
לא אמרנו מילה, כי לא ידענו מה להגיד אחד לשני.

"תודה" פתאום שברתי את השתיקה.
"מה תודה?"
"לא חשוב, סתם תודה" אמרתי לו.
והוא הסתכל עליי במבט שלא מבין.

רציתי להגיד לו תודה,
תודה שהוא המלאך שלי,
תודה על האושר שהוא גורם לי,
בכל פעם שהוא מחבק אותי או מנשק אותי.
תודה שהוא נותן לי על מה לחלום כל לילה,
תודה על זה שהוא תמיד שם בשבילי,
תודה על זה שאני יכולה לאהוב אותו, בלי שום בעיה מצידו.

אבל יותר מכל- תודה שהוא כל העולם שלי.

אבל לא,
זאת סתם תודה.