יש שם לפעמים דברים ולפעמים אין. זה הכל איך שאתה תופס את זה.
לפעמים העולם מלא בדברים מדהימים, ולפעמים העולם ריק. זה רק
תלוי באיזה זמן ומקום אתה נמצא, אבל אם כבר אתה מחפש דברים, אז
רק בגו. שם יש את כל הדברים הכי מטורפים שיש, מכל הסוגים
והמינים.  
האווירה בגו היא האווירה הפרטית של כל אחד. כל אחד רואה את
הדברים איך שהוא רוצה.
אתה יכול לראות חצי עיר רוקדת ושמחה ואת החצי השני עצוב, בגלל
איזו הלוויה שעברה שם במקרה. אין משהו צפוי, הכל קורה פה לפי
הרצון של מי שרוצה לראות שמשהו קורה.
אין הרבה אנשים שם, כל פעם האנשים מתחלפים, כדי שלא יתרגלו
לקבל כל הזמן את מה שהם רוצים וחושבים. כל אחד זוכה לזה בשלב
מסוים, הוא יכול ליהנות שם והוא יכול לסבול שם.
אחרי שבוע שהפרסומת של גו בטלויזיה מטמטמת לי את השכל, נכנעתי
והחלטתי שגם אני
אנסה. נכנסתי לרשימה לגו, אמרו לי שזה כרוך בתשלום מראש ושאני
אצטרך לחכות כמה שבועות, כדי להיכנס לרשימת האנשים של אותו
שבוע. נרשמתי ושילמתי.
אחרי חודש וחצי הגעתי לגו. המקום מדהים, הבנות הכי יפות,
הפאבים הכי טובים, המוזיקה מדהימה, הסקס אדיר והכל מושלם. אני
בגן עדן ואני לא הייתי צריך למות בשביל זה.
אני לא מכיר אף אחד, אבל כולם מתנהגים כאילו אנחנו היינו תמיד
ביחד. המקום המושלם.
אני נהנה, אני לא בעולם הזה, אני חי את החלום, אני רוצה וזה
פוף! מול העיניים שלי ובדיוק איך שאני רוצה.
אתה מרגיש פתאום טפיחה על הכתף, ואז מישהו אומר לך שתם זמנך
ואתה צריך לפנות אותו לזה שצריך להגיע.
אתה אוסף את הציוד שלך. מתחיל ללכת לקראת שער היציאה. עוד כמה
דקות וזה ייגמר, יורידו מעליך את המשקפיים התלת מימדיות ותחזור
למדיום הרגיל שלך.
הנה זה שמחליף אותך. עד כמה שאתה רוצה להחליף איתו וכמה שאתה
מבקש וחושב הכי חזק שלך בעולם, אתה שם לב פתאום שאתה כבר בחוץ.

תמיד יהיה ותמיד יש בך את הרצון לחזור לגו.