לקחת את הקופסא, להוציא אחת. לזרוק את הקופסא על השולחן מולי,
להוציא את המצת מהכיס ולהדליק. שאיפה, נשיפה, עשן, טבעת ושקט.
יושב ככה על הכורסא, אני והסיגריה, שום דבר אחר לא קיים, רק
אני והסיגריה.
העולם אולי ממשיך להסתובב עכשיו, לספור את כל הדקות בכל מקום,
אבל אצלי עכשיו אין זמן, הזמן קפוא עד שאני אחליט שהוא ימשיך.
שאיפה, נשיפה, עשן, טבעת, לאפר. המאפרה מתמלאת כמו שפך של נהר
לתוך אגם ענק של בדלים, אפר וריח מסריח. אין לי כוח לרוקן.
יושב כבר עם חצי סיגריה, ממשיך לעשן. בקבוק שתיה לידי, כמובן,
שותה. שאיפה, נשיפה, עשן, טבעת, שלוק. כל אחד שמסתכל יכול
לראות שכלום לא יכול עלי עכשיו, זה רק אני פה, אין אף אחד אחר.
זה הזמן שלי ואין לאף אחד זכות לקחת לי אותו.
הטלפון מצלצל, מצלצל, שיצלצל. אני לא פה. אני לא בהכרה כרגע,
אנא השאירו הודעה ואני אחזור אליכם כשאני אחזור לעולם. ממשיך
בשלי. שאיפה, נשיפה, עשן, שלוק, רגיעה.
הוא מתקרב, אני יודע, הוא מספר צעדים ממקום מושבי, אני לא
מופתע, אני יודע, אני קפוא, אני בזמן שלי, אני עם קצה הסיגריה
שלי, אני עדיין לא מכבה, אני עדיין בזמן שלי. הוא יגיע בדיוק
בזמן, הוא כבר קרוב, מאפר איפור אחרון של אפר מהול בשחור של
לילה, הוא שולף, אני מועך ומתיישר, הזמן חוזר לאט, אבל חוזר.
רעש, שאיפה, נשיפה, חנוק, חור, דם. נוזל מהחזה על החולצה ומשם
לרצפה, שלולית.
הוא הולך, לא בזמן שלו יותר. הזמן חוזר לאט, אך חוזר בקצב אחיד
שהולך ונחלש.
אין עוד אור בלילה חשוך זה, הוא נסגר, מתכהה, מאבד תחושה,
מעורפל כמו בתוך ענן, שאיפה, נשיפה, שאיפה, נוזל, מחכה עוד
קצת, נגמר. הזמן הפסיק, אני לא פה, אני במאפרה, אני אפר, אני
כבר לא בשום זמן. הטלפון מצלצל צלצול חלש, אני כבר לא אענה, זה
נגמר, אני חלש.
בחושך, שאיפה, נשיפה, רוגע, שקט, שלוק של חמצן וזהו - אין יותר
זמן.