מביטה מהחלון החוצה  ובוחנת את השמים. בצבא לימדו אותי לחלק
אותם לשמונה חלקים ולנסות לקבוע כמה מהחלקים מעוננים, 7/8 ,3/8
וכמובן האידיאל 0/8, אבל מי באמת מצליח לחלק את השמים? ומה
עושים אם כל השמים מעוננים בפינה אחת, בהנחה שלשמים יש פינות,
ודווקא בפינה הזאת יש קרע גדול שהשמש מציצה דרכו בשמחה? אין
ספק שחזאות זה לא הצד החזק שלי, כי אני הצצתי החוצה, ראיתי
בדיוק את הקרע והחלטתי ביני לבין עצמי שמכאן המצב רק ישתפר, כך
שמהבית יצאתי עם חולצה דקה רק בשביל לגלות שבחוץ יורד גשם שוטף
ושלכולם יש מטריה חוץ ממני. שמעתי מישהו מאחורי אומר שבתחזית
צדקו כי הם אמרו ש"יירד גשם מקומי לפרקים". היש הגדרה יותר
פלואידית מזו? שכבר פשוט יגידו שהיום יירד גשם, אבל הם לא
יודעים איפה בדיוק וגם לא מתי, אבל הם חייבים להגיד משהו כדי
שלא נגיד שהם לא הזהירו. באותו רגע הגעתי להבנה שגשם מקומי הוא
הכיסוי תחת של החזאים.

לפחות כבר לא אביך, רק המילה מעבירה בי חלחלה. בכל הארץ ירד
גשם בסופשבוע, רק פה היה רוחות ויבש. הוא היה אצלי בסופשבוע.
חייכתי לעצמי. בעיתון היה כתוב שצפוי סופשבוע סוער ושכדאי
להצטייד בבן זוג לבלות איתו מתחת לפוך החם, אז החלטתי לשמוע
בקולם. גם לו אמרתי את זה, בערך דקה אחרי שאמרתי לו שמוזר לי
שהוא כאן. נזכרתי אייך חיכיתי לו, אייך לא הצלחתי לעשות שום
דבר מלבד לשבת על הספה ולהעמיד פנים שאני לא מחכה לו. בסוף
נשברתי ונמנמתי, מתלבטת ביני לבין עצמי אם להתקשר לבדוק, כי
אני לא רוצה להיות נודניקית ואני לא רוצה להציק ואני לא רוצה
בטעות להעיר ו ו ו ואני פשוט לא רוצה. בסוף הוא הגיע ועוד לפני
שהספקתי לנעול את הדלת הוא כבר חיבק אותי והוא לא רצה להפסיק.
הוא לא רצה להפסיק לחבק ולנשק ולהריח ושוב לחבק ולגעת, ממש כמו
מישהו שמתגעגע. יש הרבה שהוא לא אומר, מה שהוא לא מבין הוא שיש
דברים שלא צריכם להגיד, כי חיבוק אי אפשר לזייף.

טיפה ענקית נוחתת בתוך השלולית, כמו מבהירה לי שאני יכולה
להמשיך לעמוד שם עוד הרבה זמן אבל לה וחברותיה אין כל כוונה
להפסיק לנחות בקרוב. ממש לא מתחשק לי להירטב כרגע, אז אני
מחליטה שאולי זה לא המצב הכי אידאלי מבחינתי להיות בו, אבל הוא
עדיף מהרבה דברים אחרים, כמו להירטב לדוגמה, אחרי הכול  זה לא
שאני ממש ממהרת לאין שהוא.  גם בשבוע שעבר החזאים הזהירו
שנכנסת מערכת סוערת, אבל בסוף לא קרה כלום, היה סופשבוע נעים
ובהיר, אז הם פרסמו מהר הודעת התנצלות כלפי כל האנשים שביטלו
ושינו תוכניות רק בגלל התחזית. אי אפשר להיות מדויקים תמיד, הם
אומרים, עד הדקה ה-90 הכול נראה טוב ופתאום בדקה ה-91 זה
משתבש. אני משפילה עיניי לשלולית, הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא
אנתח. אף אחד לא רוצה להיתפס בחוץ עם חולצה קצרה כשקר או עם
סוודר כשיש 40 מעלות חום, אבל איך יודעים מתי כל השכבות האלו
מיותרות?

הגשם הפסיק לרדת לעת עתה, אני מוציאה את ראשי מהמחסה ומתחילה
ללכת, אני יודעת שהפעם הוא היה שונה, לפחות לחלק מהזמן הוא היה
יותר אביב מאשר חורף. אבל אין מה לעשות, כך הם אומרים,
שמתעסקים עם משהו הפכפך כמו מזג האוויר תמיד יהיו תהיות
וטעויות. אוטובוס חולף על פניי ונעצר ברמזור, פתאום נוחתת עליי
ההבנה שלהגיד שנכון שזה לא רק בשביל הסקס אבל בגלל המרחק זה
לעולם לא יהיה יותר, זה הכיסוי תחת של הפחדנים. מילא, סערה
חולפת היא תופעה ידועה, במיוחד כשנמצאים בעונת מעבר.