[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שני פלוט
/
אמצע חודש אוקטובר

( התעוררות)

קמתי באמצע חודש אוקטובר
לתוך חלום דמיוני,
החלום אמר לי לרגע אל תתבלבלי
אני יודע שיש לך שם בלב
משהו לי לספר.
אני חשבתי כך לרגע
ולא ידעתי,
מה עושים עכשיו?
עזבתי את הכל ואז החלטתי כך לומר את האמת.
זה היה באמצע ירידת הגשמים היה קריר כך באוויר,
ואוירה קסומה שנשארה ואת ניחוחה,
עדיין ניתן היה להרגישה עוד באוויר.
חום האוויר גרם לי להרגיש דברים שונים ומשונים.
היה דבר,
כן היה דבר והשאלה עוד בליבי עוד לא נפתרה,
אז איך אותה אגלה.
אך איני רוצה כי כל הסוד יתגלה.
איך אספר?

(תהיות)

אוי, זהו זמנה האמיתי של רגע האמת,
אמת אחת קסומה שנשארה ולא עזבה.
אמת אחת שנשארת ואותי עדיין היא לא עוזבת.
אז החלטתי למרות שקצת פחדתי ואז ידעתי לרגע לנחש
שאגיד מה שאגיד
שאגיד דבר מה,
לא בזמן הקרוב הרחוק הרחוק הקרוב.
ולמרות התהיות והמחשבות שגדשו את מחשבותיי לאורך זמן.
החלטתי לבד ועם עצמי להתעמק במחשבה האמיתית זה
הזמן ש...
הגיע הזמן לומר דבר אחד או שניים.
כי אין יותר זמן.
הזמן נעלם אחר חיפוש לא ודאי.
כי אין יותר זמן.
הגלגל מתהפך ונעלם מתהפך ומתחבט בשאלת הזמן.
תגידי כך אמרתי לעצמי.
תקשיבי ותאמרי את מה שיש.

(האמירה)

באמצע לילה חורפי כשהגשמים עדיין יורדים
והברקים מנצנצים,
פתאום גילית את המבט,
חשתי כך לפתע לגלות דבר מה
לגלות דבר וידעתי עמוק בליבי את האמת.
לרגע הרגשתי ששוב ניחשתי וגם הרגשתי צביטה
קלילה מרחפת בעמקי ליבי.
חשבי לרגע לעצמי אז אמרתי,
האם זה הזמן?
כן הגיע הזמן.
ואז לך אני בטוחה תהיה תגובה עוצרת נשימה.
אז נשמתי כך לרגע,
ואמרתי באיטיות ואמרתי לו לרגע
טוב יש משהו קט.
בשניות אחר כך חשבתי איך להגיד איך לומר?
ואמרתי,
עזוב שכח זאת לא אגיד לך את הנסתר.
והוא בשלו מנסה בכל כוחו לגרום לי לדבר
אפילו ללא מילים אך לפחות
לגרום לי לומר כמה משפטים.
הוא אמר לי שאגיד כי,
נמאס לו לחכות
והוסיף כך מילה
מה כבר יכול לקרות?
אז לרגע שוב החזרתי מחשבות בהילוך חוזר
אז אמרתי בשבריר של שנייה את ההרגשה שבי הסתתרה.
אז ירדתי על ברכי,
ואמרתי זה לא קל הוספתי ואמרתי:
בנות אינן אומרות את רחשי הלבבות,
שמזכירים לפעמים את הדברים האמיתיים.
אזרתי אומץ ואמרתי את המילה שפה הייתה כה חסרה
בשאלה מדהימה
האם תינשא לי?
זאת השאלה שהוסתרה.
אמרתי את השאלה ולא חיכיתי ממנו לתשובה.
אז התחלתי לבכות בלי הסבר
כן בכיתי ,כן אני בכיתי
בכיתי ואני לא מתביישת עכשיו עכשיו אני בוכה.
זה לא פשוט לומר
זה לא פשוט לדעת ולקבל.
ואז אני פשוט רואה שלך אין מה לומר.
גרמתי לך שהמילים יבלעו בתוכך
ולך לא יהיה מה להגיד.
אולי ניסיתי כך הוא אמר
אולי חשבתי כך הוא אמר
פשוט אין לי מילים הוצאת לי את המילים מהפה
כך הוא אמר ואז הוא לפתע נעלם.
הגשם עדיין יורד,
ואני עכשיו יודעת שלך גרמתי לחשוב או לשכוח.
עדיין יורד גשם,
ואני לא מצטערת ולא מתחרטת על מה שנאמר
אני,
יודעת זהו רגע לא ברור שבו נגלית בבת אחת אמת מוסתרת
ואני זוכרת שאמרתי את הכל ועל זה אני לא מצטערת.
ברור לי שעכשיו ברגע זה אתה חושב על זה,
ולך פשוט אין מילים להגיב על גודל המצב.
עזוב,
זה בסך הכל היה רגע של אמת
רגע ללא מילים שנשארות חצובות בלב
מותירות קצת רגעי כאב מן האמת
שרציתי ממני קצת לשמור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אני רוצה להציל
את כל הבולבולים
המסכנים בעולם"




נזירה מבושלת
בתחרות מיס עולם


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/7/05 23:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שני פלוט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה