הם הגיעו הביתה.
סיבוב... שתיים, המנעול נפתח ואיתו הדלת לביתם.
בשניה שהם נכנסו פנימה מוזיקה רועשת ולא ברורה הציפה את
אוזניהם... היא הייתה דומה למתי שיש שלג בטלויזיה אלא רק עם
צרחות, ותיפוף טוחן שכזה.
הם שניהם הסתכלו אחד על השני בפנים חסרות הבעה ונאנחו.
המוזיקה הגיעה מהחדר בסוף המסדרון, החדר של בנם... צעד...
שתיים... חמש... הם הגיעו לחדרו.
היד על הידית.
אבל החדר נעול.
הם שוב הסתכלו אחד על השני בפרצוץ חסר הבעה ונאנחו.
הזכר פרץ את הדלת עם הכתף, ובשניה שהדלת נכנעה תחת הלחץ שלו
הוא התחיל לומר...
"זו הפעם האחרונה ש..."
הוא הפסיק.
הוא הסתכל... ושם הוא ראה
את בנו המופרע תלוי מהמאוורר שהיה מחובר למנורה שבתקרה.
ושם על התקרה היה חרוט "בלוד היה פה".
שוב הם הסתכלו אחד על השני בפנים חסרות הבעה ונאנחו.
הנקבה ניתקה את המערכת מהחשמל והמוזיקה פסקה.
הם יצאו מהחדר... והזכר אמר... "זה בסדר... אני אוריד אותו משם
דבר ראשון על הבוקר"