מקום כפרי,
אמור להיות שקט,
חדר חשוך,
דף ועט
אנשים בחוץ צוחקים
וראשים מסתובבים
ואני לבד בחדר,
מהרהרת על חיים
נקודת שבירה באופק
והסוף עוד לא קרב,
חושבת רק על סתיו,
מרגישה סיוט עורב
מגזימה בכל דבר,
מקבלת בקטנה,
יש תחושה שכבר אבדה לה
וצרחה בלב נשכה
נביחות של כלב,
ילדים מחייכים
ציפיות הולכות גודלות להן
וחלומות שנמסים,
ואני לבד בחדר,
מנסה שלא לחשוב,
מקבלת שוב ביקורת,
משוב אחר משוב
הימים עוברים חולפים,
השריטה עמוק בראש,
כל השקט שכואב
מותיר לי רק ללחוש
מקום כפרי,
אמור להיות שקט
הדממה שכה צורמת
מותירה להתקמט |
