היית עיוורת שלא ראית, זה היה כל כך ברור,
את עיוורת רצית לברוח, מקום יותר סגור.
חומה שתפריד את הכאב ממך, שתפריד כבר,
אבל זה לא נשאר לנצח, וזה יכאב...

במקום ההוא, שבו היית פעם, היית לבד,
תדעי לך, שאת היית לבד.
למה לך לחזור לשם, תזכרי שאין אף אחד.
במקום ההוא, שבו היית פעם, זאת היית את,
מתחת למסכה שהייתה לך,
אולי תורידי את המסכה?

מתחת לכאב שהסתרת, מתחת לפחדים שסילקת,
למה לא נתת לו להיכנס פנימה?
את רצית לאהוב, את רצית עוד מקום,
להרגיש אהבה טהורה ותמימה.
אל תשכחי, להוריד את המסכות,
לפני שתלכי לישון בלילה.

במקום ההוא, שבו היית פעם, היית לבד,
תדעי לך, שאת היית לבד.
למה לך לחזור לשם, תזכרי שאין אף אחד.
במקום ההוא, שבו היית פעם, זאת היית את,
מתחת למסכה שהייתה לך,
אולי תורידי את המסכה?

בין כל פחד שהסתרת, היה אחד שגילית לעצמך,
אולי פחדת להמשיך לרוץ, ולא לעצור לעולם.
במקום ההוא, הרחקת את כולם, והיית רק את,
למה את אומרת, שאת רוצה לחזור לשם?
למה את לא מרשה לי להיות פה לצידך?

במקום ההוא, שבו היית פעם, היית לבד,
תדעי לך, שאת היית לבד.
למה לך לחזור לשם, תזכרי שאין אף אחד.
במקום ההוא, שבו היית פעם, זאת היית את,
מתחת למסכה שהייתה לך,
אולי תורידי את המסכה?

(15.3.05)