אני פוסע לי בנחת במורד רחוב קטן, סתם נהנה להרהר בעניינים לא
מוגדרים. פתאום השעון שעל פרק ידי מתחיל לצלצל. אינסטנקטיבית
אני שולח יד לעבר כפתור הכיבוי. אני לוחץ. אבל רגע, משהו לא
כשורה. הצלצול נמשך... אני מוריד מבטי אל עבר השעון, והפעם
לוחץ בכוח רב יותר. והצלצול, לא רק שאינו נפסק, אפילו מתחזק.
אני מתחיל להתעצבן. אני לוחץ על כל הכפתורים. חזק יותר... אני
מוריד את השעון מפרק ידי ומטיח אותו בקרקע. הצלצול כבר חותך
בעמקי יישותי בכאב חד. אני תופס אבן ומנפץ את השעון. כעת נראה
כי מכל חלק שבור של השעון נובע הצלצול המטריף. אני משתגע!!!
אני מתחיל לברוח בבהלה, אך נראה כאילו הצלצול רודף אחרי לכל
מקום, מאיים לבקע את גופי ולקרוע את עורי מעלי. אני רואה שפת
צוק מקדימה. בלי לחשוב אני צולל אל תוך ים של חרוטי אבן חדים,
הכל רק בכדי להפסק את הכאב הנגרם עקב הצליל הצורם...

אני מתעורר במיטתי מזיע ומתנשף. לידי כבר נגמרת הסוללה לפלאפון
עקב הצלצול הממושך. חלום אכזרי...