מדוע אני נכנעת
לאשרי איתך
איני יכולה לפייט אותו
על נייר
כתבתי הכל
אך את זאת לא כתבתי
לא על האוויר היבש
החודר לגרוני בין הרים מזרחיים
ולא על אשתי, חיוכה
מהמם אותי
ואיני מסוגלת לקחתו ממנה
לפלג אותו לאותיות קטנות
התווים שבעינייך
פורטים לי רוח וחלונות גדולים
ובוסתן במורד המדרגות
מנשק אותי בענבים
חבקי אותי מאחור
כדי שאוכל להביט קדימה
אך לדעת את גופך אל גבי
עורך זוהר במראה
כשאני מביטה בנו
מחייכות
צילמת אותי בין האשכולות
ואני, כאילו תלית ענבים מול הירח
ואת השמש
בין דלית אל כרמל לחיפה
אנחנו במיאמי
עם שקיעת קיץ עזה
וים בכתום וכחול
ומבעד למקצבי מוזיקה משתוללים
עינייך מבריקות אל החלון
מחשבת כאב אחת
ומן האין
אני יודעת לחבק אותך
ולהקשיב לך
כשאינך אומרת דבר.
עתה
אני נרדמת
את אינך כאן
ואני, הרי אינני אני בלעדייך
אז מישהי שאיננה אני
הולכת לישון
במיטה, שבה את אינך
והכל חסר
לבינתיים.
ולפני שהוילון מורד על הבמה
מתפתלים לי בראש רחובות צדדיים
אבני מדרכה שחוקות
והרי בושם של צהריים
תן לי אלוהים את היום הזה
לעוד רגע אחד. |
